Liar nerd // Harry-Marcel [Book 1]

Chapter 47

POV הארי

אוליביה בלעה את הרוק שלה, "אתה לא מפחיד אותי." היא אמרה, "זה לא מעניין אותי, עוד כמה שנים אני אפילו לא אזכור אותך."

"את תזכרי," לחשתי, מרגיש כאילו אני עוד רגע קופץ עלייה ומוריד לה את הראש, "את תזכרי בגלל שאני אעשה לך את החיים הכי קשים שאת יכולה לדמיין. הבנת אותי?"

"אתה לא מאיים עליי!" היא הרימה את קולה והטיחה את ידיה בחזה שלי, דוחפת אותי, צחקתי, מתגרה בה. התקרבתי טיפה ותפסתי בידיים שלה, "למה את כל כך עצבנית אוליביה?"  התגריתי בה.

"תעזוב אותי." היא סיננה בכעס וניערה את ידיה, שחררתי אותן וחייכתי חיוך מתגרה, ממזרי. "אתה כזה בן זונה." היא הנידה בראשה וגנחה בכעס. הצלחתי לעצבן אותה, "אז מה שקרה כאן נשאר בייננו אוליביה?" שאלתי, נשמע מעט מאיים.

"כן." היא הסתכלה עלי במבט חסר רגש, חייכתי חיוך מרוצה, "יופי." אמרתי בעוד שאני מתקדם אל הדלת, "ביי אוליביה." אמרתי ומיד אחר כך טרקתי אחריי את הדלת. אני כזה מטומטם.

נשפתי את האוויר החוצה והעברתי את ידי על מצחי, אני כזה מטומטם, מלמלתי לעצמי בכעס. היא לגמרי הולכת להשתמש בזה נגדי, היא שונאת אותי ואני מטומטם עם האנגובר. למה לעזאזל בכלל באתי אלייה אתמול? מה עבר לי בראש? אני כזה מטומטם!

אני רוצה להרביץ למישהו, אני כל כך עצבני! אם אביגיל תגלה את זה אני והיא בחיים לא נחזור. אני יודע שאם היא תגלה אנחנו בחיים לא נחזור כי היא לא תרצה אותי! כי אני מטומטם!

חיטטתי בכיסי המכנס שלי כדי לקחת את המפתחות של הרכב שלי אבל לא מצאתי אותם, חיפשתי בכיסים האחוריים ולא מצאתי אותם. רק הטלפון שלי היה שם. התחלתי להילחץ. איפה המפתחות שלי? איפה שמתי אותם?!

כבר הגעתי למטה ויצאתי מהבניין מחפש את הרכב שלי אולי נפלו לי המפתחות. לא ראיתי את הרכב שלי. הרכב שלי לא היה כאן בסביבה וזה הלחיץ אותי עוד יותר. מה אני עשיתי עם הרכב שלי?!

ניסיתי להיזכר במשהו מאתמול, אני שתיתי כל כך הרבה, אני לא יודע אפילו איך הגעתי אל אוליביה. פאק אני כזה מטומטם! אני יודע שאני ממשיך להגיד את זה לעצמי הרבה אבל זה נכון! אני מטומטם! נהמתי בכעס והוצאתי את הטלפון שלי. מתקשר לאוליביה, "מה אתה רוצה?!" היא צעקה לטלפון.

"סתמי את הפה! עכשיו תגידי לי, המפתחות שלי אצלך? של הרכב?!" הרמתי את קולי, מרוויח כמה מבטים מאנשים. "לא." היא אמרה וניתקה, בת זונה. מוזר לי לחשוב שאני הייתי חבר שלה, שאני הייתי איתה למרות שאני לא באמת הרגשתי משהו כלפיה.

"פאק.." נשמתי החוצה, אני לא יודע איפה הרכב שלי. אני לא יודע מה אני עשיתי אתמול. אני לא יודע כלום. הסתכלתי על השיחות האחרונות שלי וראיתי שהתקשרתי לליאם אתמול, חייגתי אליו.