Liar nerd // Harry-Marcel [Book 1]

Chapter 50

הפרק קצר, אני כבר אומרת.

_____

מיילי לא באה.

היא לא באה לדבר איתי אתמול במסיבה, היא לא באה כדי לבקש סליחה ומעכשיו היא כלום בשבילי. היא מישהי שהכרתי ולא יותר מזה. עברתי לידה במסיבה וחוץ ממבטים היא לא נתנה לי כלום. אני לא יודעת למה ציפיתי, הייתי צריכה לראות את זה. הייתי צריכה לדעת שהיא לא מתכוונת לדבר איתי.

מה שהכי גרוע בכל העניין הזה זה שביקשתי ממנה סליחה. לא הייתי צריכה לעשות את זה. אני זאת שלא בסדר כאן.

את שאר הערב במסיבה העברתי עם הארי ולואי, היינו בחדר שהארי אמר לי להגיע אליו. ישבנו שם עם עוד אנשים, לא ממש עשינו משהו, הארי ולואי שתו הרבה ואני לא שתיתי כלום. בסופו של דבר התעוררנו שלושתנו באותו חדר בבית האחווה. הם עם הנגאובר ואני לא.

כל הבוקר רק צחקתי עליהם והרגזתי אותם ברכב, בסופו של דבר לואי צעק עליי אבל זה היה שווה את זה. הארי לעומת זאת התאפק מאוד, זה היה מצחיק לראות גם את זה.

נרדמתי גם בנסיעה. הארי העיר אותי כשהגענו לבית שלי.

כשנכנסתי קפאתי מול איימי ואוליבר, שעמדו מולי והסתכלו עליי עם ארגזים בידיים. איימי נשמה עמוק והסתכלה עליי, "א-את יודעת שעוד שבוע וחצי אנחנו עוזבים, אנחנו צריכים להתחיל לארוז." היא אמרה.

"אבל לא הכל! כאילו, יש זמן, תיקחי את הזמן אביי. אנחנו רק אורזים חפצים עכשיו ומסד-"

"איימי תנשמי," אמרתי, קוטעת אותה ומאלצת חיוך. היא צחקה והנהנה, "אני מצטערת. אני יודעת שקשה לך לעזוב אז אני לחוצה." היא הודתה.

הנדתי בראשי, "לא זה בסדר. האמת שאני כבר מחכה לזה." השפלתי את מבטי אבל אחרי כמה שניות הרמתי אותו וצחקתי, מסתכלת על איימי ואוליבר המבולבלים.

"קרה משהו?" היא שאלה, הנדתי בראשי, "הכל בסדר. אבל אני רוצה לעבור." אמרתי. שניהם הסתכלו עליי ולא אמרו כלום. מחאתי פעם אחת בידיי וצחקתי, "טוב. אז אתם צריכים עזרה?" שאלתי.

"רגע," איימי עצרה אותי, "איפה היית כל הלילה?"

"במסיבה עם חברים." אמרתי, "ולא חשבת להודיע לי?" היא שאלה.

"למה? דאגת?" שאלתי, היא פערה את עיניה, "ברור." היא ענתה.

"הו." היה כל מה שאמרתי.

"למה לא התקשרת?" שאלתי, "התקשרתי מיליון פעם אבל לא חשבת על לקחת את הטלפון שלך." היא אמרה.

"תהיתי איפה הוא," צחקתי, איימי לא ראתה בזה כמשהו משעשע, "אוקי אני מצטערת. זה לא יקרה שוב. עכשיו, אתם צריכים עזרה?" שאלתי.

"לא, אנחנו מסתדרים." איימי ענתה, הנהנתי וחייכתי חיוך עצל, "אוקי. אז אם תצטרכו עזרה אני בחדר שלי." אמרתי והם הנהנו.