Liar nerd // Harry-Marcel [Book 1]

chapter 4

מה שרציתי באותו רגע היה לקרוא לו, אבל אין לי את האומץ הזה. הוא דפק כמה פעמים בדלת הבית של מיילי, הוא הסתכל מעבר לכתף שלו לכיוון הבית שלי וראה אותי. כבר הרגשתי נבוכה, שלא יחשוב שאני רוצה אותו או משהו כזה, אז אחרי שהוא הפנה את מבטו סגרתי את הדלת .

כשהסתובבתי איימי ואוליבר לא היו בסלון, לא קראתי לה . הם בטח בחדר שלה רוצים פרטיות.

אני המשכתי לראות טלוויזיה, אבל לא התרכזתי רק חשבתי על המתולתל הזה. אני אפילו לא יודעת את השם שלו, אני אשאל את מיילי מחר איך קוראים לו . אני חייבת לדעת, הוא היה נראה מאוד מבוהל כשהוא ראה אותי. יכול להיות שהוא נבהל מהמראה שלי?. אני כל כך חסרת ביטחון.

שמעתי צחקוקים מכיוון המדרגות, הסתכלתי מעבר כתפי וראיתי את איימי לבושה בשמלה שחורה צמודה ויפה כל כך. היא התאימה לגופה בצורה מושלמת, אודם ורוד בהיר היה מרוח לה על השפתיים והשיער שלה היה מסודר על הכתפיים . חייכתי, אני אוהבת לראות את איימי שמחה. אוליבר הסתכל עלייה בהערצה, אני אוהבת את שניהם ביחד.

"היי, אתם הולכים לאן שהוא?" שאלתי בחיוך , איימי הנהנה וגם אוליבר .

אוליבר שם את ידו מסביב למותנייה כשהם סיימו לרדת במדרגות "אנחנו הולכים למסעדה, אני מקווה שזה בסדר שאני לוקח אותה לכמה שעות הערב" אוליבר אמר מסתכל עלי וחייך.

"ברור שזה בסדר, תיהנו לכם וקחו תזמן" אמרתי , חיוכה של איימי גדל והיא התקדמה אלייה וחיבקה אותי מאחורה ואז נישקה אותי בלחי .

היא ואוליבר התקדמו אל הדלת , אוליבר יצא ושנייה לפני שאיימי סגרה את הדלת היא אמרה "לא להישאר עד מאוחר, לא לעשות שטויות. ותנעלי את הדלת ותוצאי את המפתח"

הנהנתי ונעמדתי לוקח את המפתח השני מהאי במטבח, אני ואיימי אמרנו ביי אחת לשנייה ואז היא סגרה את הדלת. נעלתי את הבית וחזרתי לראות טלוויזיה.

-------------------------

כשסיימתי את כל הארגונים של הבוקר יצאתי מהבית והתקדמתי אל תחנת האוטובוס,האוטובוס הגיע ואני נכנסתי פנימה. התקדמתי מחפשת באחד המושבים את מרסל.

מצאתי את מרסל ופערתי את עייני למראה של נייל הורן ליד מרסל, יכול להיות שהם חברים או משהו? נייל הורן הוא נמצא בשנה האחרונה ללימודים, הרבה אוהבים אותו. אומרים שהוא מצחיק וחברותי אבל רע כשצריך.

"אין מקומות, תמצאי לך מקום אחר יש הרבה מאחורה" נייל אמר בטון קשה אפילו לא טורח להביט בי. מרסל הסתכל עלי במבט מתנצל אילצתי חיוך והמשכתי להתקדם, הנהג התחיל לנסוע גורם לי למעוד קדימה ולכולם לצחוק . הרגשתי כל כך מושפלת, אבל זאת לא הרגשה שאני לא מרגישה כל יום בערך. נשמתי עמוק נלחמת בדמעות שרוצות לצאת ונעמדתי.