"היי, את, קומי כבר!"
רוז פקחה את עיינה לאט לאט ולרגע הביטה ביצור הקטן שריחף מולה, היא הסיטה את מבטה אל כיס מכנסייה ולפתע הופתעה לגלות שהיא לבושה בבגדים אחרים.
"מה זה הבגדים האלו?" תהתה רוז והרגישה במשהו מוזר מאוד, היא מיהרה לקום על רגליה ולהתקדם אל האגם הקטן של היער בכדי להביט בעצמה. "מי זה?"
"נו באמת, מי את חושבת שזה?" השיב לה היצור הקטן. "זו את, כמובן!"
"אני?" התבלבלה רוז ומיששה את פניה מול השתקפותה במים.
"אחת, שתיים, שלוש..."
"אההההה!" צרחה רוז ומיהרה להתרחק מהאגם.
"היית חייבת לצרוח ככה?!" קרא היצור וכיסה את אוזניו המחודדות.
"מה עשית לי?!" קראה רוז ומיהרה לתפוס את היצור הקטן.
"תירגעי...תירגעי..." ניסה היצור הקטן לגרום לה לשחרר אותו בשקט.
"להירגע?" הביטה בו רוז בשיגעון ואחזה בו בחוזקה. "אני נראית כמו בן!"
"את...הורגת אותי..." נמחץ היצור המסכן בין ידיה.
"רגע, מה אתה בכלל?" תהתה רוז.
"כמו מה אני נראה לך?!" קרא היצור בכול הכוח, ניצל את העובדה שרוז הרפתה מהאחיזה וברח מימנה.
"שדון?" ניחשה רוז ובחנה את עצמה.
השערות הבלונדיניות והארוכות של רוז התקצרו וכמה פסים קטנים-צבעוניים קישטו אותן, עניה נשארו באותו גוון התכלת שהכירה, היא גבהה לפחות בעשרה סנטימטרים או יותר ונראתה רזה מהרגיל, פניה נראו קצת יותר בוגרות בשביל גיל ארבע-עשרה אבל עדיין צעירות ויפות, הקול שלה השתנה ונשמע נמוך יותר בהרבה מהקול הנשי והגבוה שלה, השדיים שלה נעלמו למרות שלצערה תמיד היתה שטוחה ו...אוקיי, זה מספיק! היא בן, היא לגמרי בן עכשיו!
"כן, איך ידעת?" תהה היצור הקטן. "לא משנה, אני פומפייה ואני כאן כדי לבשר לך שנבחרת להיות נסיך הקשת."
"מה?" התבלבלה רוז והעבירה אליו את מבטה. "אין לי זמן לשטויות שלך, מר פומפייה, תחזיר אותי חזרה להיות בת!" קראה, מיהרה לתפוס אותו בשנית ולנער אותו בשיגעון מפחיד.
"אהה...אהה!" צעק פומפייה. "אני...לא...יכול!"
"מה זאת אומרת לא יכול?!" צעקה עליו רוז בחזרה. "תעשה את זה לפני שהמשיך לנער אותך למוות!"
"אם...את...רוצה...לחזור...להיות בת...את צריכה...לנצח..." ניסה פומפייה להסביר לה הכול.
"לנצח במה?" שאלה רוז והפסיקה לנער את היצור המסכן, בהזדמנות גם סוף סוף טרחה לבחון אותו לעומק.
פומפייה היה שדון קטן בגודל של כף יד או יותר נכון בובת וודו, פניו היו עגולות ואוזניו היו ארוכות ומחודדות, עניו היו גדולות וירוקות כמו אבן ירקן יפיפייה, שערותיו היו חומות כהות ועלייהן חבש כובע שנראה כמו ראשה של פטרייה אדומה-מנוקדת. פומפייה לבש על גופו חולצה קצרה בצבע שחור שחשפה את בטנו הקטנה ומכנסיים קצרים באותו הצבע, על רגליו היו רק גרביים ארוכים-ירוקים כצבע עניו שלא כיסו את אצבעותיו ואת עקביו, ובקיצור הוא היה נראה פשוט כמו שדון קטן וחמוד.
"אני אסביר לך הכול רק בתנאי שתפסיקי למחוץ ולטלטל אותי למוות." נאנח פומפייה בעייפות, השתחרר מהאחיזה של המשוגעת ונתן לעצמו לנוח על האדמה.
"אוקיי." הסכימה רוז בלית ברירה והחליטה סוף סוף להירגע, התיישבה ליד היצור הקטן.
"טוב, אז...בעולם אחר כל עשר שנים מתקיימת תחרות על כתר הקשת של אלות הקשת." התחיל פומפייה להסביר. "כל מי שזוכה בכתר הזה הופך להיות המלך הבא ויכול לשלוט בממלכה כרצונו עד לתחרות הבאה, אבל...אלות הקשת לא אוהבות את התחרות הזאת, אז התוכנית שלהן היא לזכות בכתר הזה דרכך ולגרום לתחרות הזאת להסתיים סופית, הבנת?"
"רגע, עולם אחר?" תהתה רוז.
"כן, העולם שאלות הקשת יצרו שזה בעצם גם העולם שמימנו אני הגעתי, כמובן." נאנח שוב פומפייה. "אין לי זמן להסביר לך הכול עכשיו, את פשוט נבחרת בידי האל שלך לעזור לאלות הקשת, ואת פשוט חייבת להתחרות בתחרות הזאת כי אחרת את לא תוכלי לחזור לעולם שלך."
"מה? לא לחזור?" התבלבלה שוב רוז והביטה בו בענייה הקפואות. "אל. תגיד. לי. יכול להיות שאנחנו כבר נמצאים בעולם הזה ש..."
"כן, את כבר נמצאת בעולם שלי." השיב פומפייה בתמימות ובחוסר התחשבות, ישב בישיבה מזרחית והביט בה בחזרה בעניו הגדולות.
"מה?!" נחרדה רוז ומיהרה לבחון את סביבתה. "אתה משקר, זה עדיין היער האהוב עליי!"
"אני לא משקר, זה רק בגלל שהיער האהוב עלייך דומה ליער הזה." הגיב שוב פומפייה בקולו התמים וחסר ההתחשבות. "היער הזה הוא היער המוגן, והוא היער היחיד שאפשר להיכנס אליו בלי לפחד משום דבר."
"אין סיכוי, זה לא קורה לי." ניסתה רוז להרגיע את עצמה שוב. "זה רק חלום מטופש, חלום פנטזי מטופש..."
"את בסדר?" שאל פומפייה, מיהר לרחף מול פניה של רוז ולבחון אותה.
"אוקיי!" קראה רוז לפתע. "אז, אני רק צריכה להשתתף בתחרות הזאת, נכון? ואז אני אוכל לחזור להיות בת ולחזור לעולם שלי בשקט, נכון?"
"כן, רק להשתתף בתחרות ולנצח." השיב פומפייה והמשיך לרחף מולה במבט תמים מעצבן.
"לנצח?" תהתה רוז והפסיקה להתעסק עם השיער הקצר שבכלל לא אהבה. "אני סתם שואלת אבל...מה יקרה אם אשתתף בתחרות הזאת ולא אנצח בה?"
"אה, זה פשוט מאוד." חייך אליה פומפייה. "את פשוט תצטרכי להשתתף גם בתחרות שאחריה."
"רגע..." נחרדה שוב רוז. "אבל אתה אמרת שהתחרות הזאת מתקיימת רק כל עשר שנים!"
"נכון מאוד." המשיך פומפייה לחייך אליה. "אז עכשיו אני בטוח שאת לא רוצה להמשיך לבזבז את הזמן שלך בשאלות מיותרות, את רוצה להשתתף בתחרות ולנצח בה, נכון?"
"כן, מובן שכן!" קראה רוז בכעס. "אני ממש לא מתכוונת לחיות כאן במשך עשר שנים, אני רוצה לנצח בתחרות הזאת ולחזור להיות בת!"
"יופי, זאת הגישה!" שמח פומפייה ונאנח מהטמטום שבשיחה. "עכשיו נצא מהיער, נלך לבית ההרשמה והשפיטה, ונרשום אותך לתחרות, טוב?"
"כן, טוב!" קראה רוז בתעוזה מטופשת וקמה מהר מהאדמה. "רק ש...איפה זה בדיוק?"
YOU ARE READING
רוז נסיך הקשת
Fantasyבמסיבת יום הולדתה הארבעה-עשר של רוז רובי הוריה נתנו לה במתנה שעון כיס מוזר. אחרי שהמסיבה הקטנה נגמרה, החליטה רוז לטייל לבדה בעומק היער האהוב עליה עד שלפתע השעון החל להבהב בצבעים שונים ושינה אותה לנער בן שמונה-עשרה. שדון קטן בשם פומפייה הופיע בפני ר...
