פרק 1:

175 15 13
                                    

ציוץ ציפורים שונות נשמע מרחוק, ריח עדין של דשא רטוב נשאר מעט באוויר והשמש שלחה את קרניה הרחק בים העצים הירוקים;  שמש קיץ-סתיו חמימה ונעימה האירה את היער האהוב על רוז במיוחד בשביל יום הולדתה, וגרמה לאותו היום להיראות נפלא ונהדר למסיבה.

"מזל טוב!" קראו הוריה בשמחה כשהנערה הצעירה כיבתה את נרות העוגה.

"הינה, זו מתנה מימני ומאימא." אמר אביה בחיוך רחב והושיט לביתו קופסה קטנה קשורה בסרט לבן. "אני מקווה שתאהבי אותה."

רוז הביטה בקופסה הקטנה ואז בהוריה שהמשיכו לחייך אליה חיוך רחב, היא הביטה באחיה הגדול שהתעסק עם הפלאפון שלו בשעמום וחיכתה שיגיד או יביא לה משהו, אך הנער בן התשע-עשרה אפילו לא טרח להשים לב אליה.

"אתה לא מתכוון להביא לי או לפחות להגיד לי משהו?" פנתה אליו רוז בפרצוף מעט מעוצבן.

"מה?" הגיב ג'ון אחיה הגדול ויצא מריכוז במסך הפלאפון. "אה, מזל טוב." בירך אותה במהירות ושב להתעסק עם המכשיר הממכר, צחק מההודעות המטופשות שהחברים שלו שלחו לו והחזיר להם מיד הודעה מצחיקה משלו.

"אתה לא יכול להגיד את זה עם קצת יותר רגש?" המשיכה רוז עם פרצופה המעוצבן.

"מה את רוצה מימני? תפתחי את המתנה המטופשת שלך ותיתני לי סוף סוף לאכול את העוגה!" השיב ג'ון בחוסר סבלנות.

"כרגיל, גם ביום ההולדת שלי הוא חייב להיות מעצבן ומגעיל." חשבה לעצמה רוז בייאוש.

"ג'ון, כמה פעמים אמרתי לך להפסיק להתעסק עם הפלאפון שלך בזמן משפחתי כמו זה?!" נזפה בו אימו. "זה יום ההולדת של אחותך, אתה לא יכול לפחות לנסות להפסיק להתעסק עם המכשיר הזה?!"

"טוב טוב, הינה הינה, אני שם את זה בכיס, יופי לכם?!" הגיב ג'ון בעצבנות משלו. "עכשיו אפשר להמשיך עם המסיבה המטופשת, ולתת לי סוף סוף לאכול את העוגה וללכת?!"

"דיי דיי, רוז תפתח את המתנה שלה ואתה תוכל ללכת לבלות עם החברים שלך, לא צריך להיות עצבני בשביל זה..." ניסה האב להרגיע אותו.

רוז החליטה להתעלם מאחיה המעצבן ולהתעסק בקופסה הקטנה, היא פרמה את הסרט הלבן בעדינות ופתחה את הקופסה האדומה, הביטה לתוכה.

"מה זה?" התבלבלה רוז. "שעון?"

"זה לא סתם שעון, זה השעון שהיה שייך לסבא שלך." התחיל אביה להסביר. "סבא שלך תמיד סיפר לי איך השעון הזה הציל אותו כמה פעמים כשהיה בצבא, הוא האמין שהשעון הזה מיוחד ואני מאמין שהשעון הזה תמיד יציל אותנו בכל מצב."

"שוב פעם סבא והשעון..." נאנח ג'ון בשעמום. "אני עדיין זוכר איך ניסית לדחוף לי אותו בגיל ארבע-עשרה, עכשיו אתה מנסה לדחוף לה את השעון המטופש הזה, ברצינות, אבא?"

רוז נסיך הקשתWhere stories live. Discover now