ערב היום השישי של התחרות הגיע מהר, רוז צעדה במסדרון של הקומה הראשונה אל עבר דירתה, כשלפתע דלת הדירה שממול לדירתה נפתחה.
"אדון פרנקלין, לא פרשת אתמול מהתחרות?" פנתה אליו רוז בבלבול, ובהפתעה לראות אותו עדיין במבנה הדירות.
"לא ידעתי שגם אתה מהמתחרים שרצו כל כך שאפרוש." הגיב לה פרנקלין באדישות האופיינית לו, נעל את דלת הדירה, והסתובב להביט בה.
"סליחה, לא לזה התכוונתי..." התנצלה בפניו רוז באי נוחות מסוימת.
"זה בסדר, רק באתי לקחת כמה חפצים שהשארתי כאן." הסביר לה פרנקלין. "ולפני שתשאל עוד משהו, אני מתכוון להחזיר את המפתח לבית ההרשמה והשפיטה, כך שכן, באמת פרשתי מהתחרות." טען. "אבל אל תדאג, משום מה אני רוצה לקוות בשבילך שתמשיך לבלות לך עם השותפים שלך, ושאולי תנצח בתחרות, ילד." הוסיף, ופרע את שערותיה הבלונדיניות של רוז.
"תודה." חייכה מעט רוז אליו. "עד כמה שפרנקלין אדיש, משום מה הוא באמת מרגיש לי כמו אבא טוב..." חשבה לעצמה, הביטה בגבו של המבוגר המתרחק והממשיך בדרכו. "הייתי רוצה לראות פעם אחת את בית היתומים שלו, מעניין איך הוא מסתדר שם עם כל הילדים..." תהתה מעט.
רוז פתחה את דלת דירתה, לא היה לה אכפת לפספס את ארוחת הערב, מכיוון שכל מה שרצתה באותו הרגע היה רק להתקלח ולישון, מחר זה יהיה היום האחרון והיא תהייה חייבת לקום מוקדם בכדי לנסות לפחות להביס עוד כמה מפלצות, רק עוד קצת והינה היא תחזור לשגרה הנורמלית שלה בעולמה המוכר.
בוקר היום השביעי של התחרות, רוז מיהרה לאכול עם שותפיה לדירה את ארוחת הבוקר, היא שמה לב שכולם היום בחדר האוכל מחיוכים ומתרגשים, הם תפחו לאחד השני על הגב ואיחלו לאחד השני בהצלחה, צחקו וסיפרו מה הם מתכננים לעשות ברגע שיוכתרו, האווירה בחדר לא הרגישה עוינת כמו שרוז חשבה שיקרה ביום האחרון, להיפך כמה מתחרים החליטו דווקא לבלות את היום בעיר עם השותפים שלהם בנחת במקום להמשיך לצוד מפלצות ביער, והאמת שזה דווקא די הטריד אותה...מה אם היא לא תנצח בתחרות? מה אם היא באמת תצטרך לחיות כאן במשך עשר שנים בתור בן? אם זה יקרה, מה אם המשפחה שלה, מה אם אוליבר, הם בטח דואגים לה, לא?
"מה קרה?" שאל אותה פול כשהיו כבר באזורים האפלים. "מאז שנכנסנו לחדר האוכל אתה נראה מעט מוטרד..." בחן אותה בתהייה.
"סתם, זה שום דבר..." חייכה אליו רוז באילוץ. "אני חייבת לנצח בתחרות הזאת, אין שום סיכוי שאמשיך לחיות בתור בן." חשבה לעצמה.
"טוב, אז שיהיה לך בהצלחה היום, רומיאו." תפח פול על גבה באחד החיוכים המעצבנים שלו, והמשיך בדרכו יחד עם אנדריי שכנראה סוף סוף חזר לדבר איתו שוב אתמול.
"אוף..." נאנחה רוז והמשיכה גם היא בדרך אחרת. "אני מקווה שכל המאמץ שלי בשבוע העמוס הזה לא יהיה לשווא..." הביטה ברדאר שלה.
YOU ARE READING
רוז נסיך הקשת
Fantasiaבמסיבת יום הולדתה הארבעה-עשר של רוז רובי הוריה נתנו לה במתנה שעון כיס מוזר. אחרי שהמסיבה הקטנה נגמרה, החליטה רוז לטייל לבדה בעומק היער האהוב עליה עד שלפתע השעון החל להבהב בצבעים שונים ושינה אותה לנער בן שמונה-עשרה. שדון קטן בשם פומפייה הופיע בפני ר...
