בוקר היום הרביעי של התחרות, רוז עמדה מול דלת חדרה והיססה לצאת החוצה.
"אני מקווה שזה שניקיתי את החולצה שלו יגרום לו קצת לרחם עליי איכשהו..." חשבה לעצמה רוז, הביטה בחולצה הכחולה שבידיה ופתחה את הדלת.
מול השולחן שבסלון הקטן של הדירה ישב אנדריי, שהתעסק בקריאת ספר קטן בשקט, אך כשלפתע הווילונות החלו להתעופף לעברו ולהפריע לו, הוא מיד קם לסגור את החלון בטריקה נרגזת.
"אוי לא..." חששה רוז ובלעה מעט את רוקה. "בו...בוקר טוב, אנדריי!" מיהרה לאגור אומץ, ולהתקדם אליו בחיוך מאולץ.
"בוקר טוב." השיב לה אנדריי בפשטות, חזר לשבת מול השולחן ולהתעסק עם הספר הקטן.
"זהו?" תהתה לעצמה רוז. "הוא לא מתכוון לצעוק עליי משהו?"
"אם אתה מחכה לפול, הוא עדיין ישן." טען אנדריי בלי להביט בה. "אבל אתה מוזמן לנסות לגרור אותו אל מחוץ למיטה, אם בא לך."
"לא, אני אוותר על הרעיון." הגיבה רוז, היום אין לה שום עניין עם המטרידן הזה. "תראה, אנדריי..." התחילה בחשש אחרי כמה שניות. "אני מצטער שלבשתי את החולצה שלך, אז בבקשה אל תהרוג אותי!" מיהרה להושיט לעברו את החולצה המדוברת.
"מה?" התבלבל אנדריי והרים אליה את מבטו. "למה שאהרוג אותך?"
"אתה...לא כועס עליי?" שאלה רוז בזהירות.
"אני לא כועס עלייך, אני כועס על פול." השיב אנדריי ומיהר לקחת מימנה את החולצה. "הרי אחרי הכול, אני מניח שבכלל לא ידעת שזו החולצה שלי."
"כן, באמת לא ידעתי!" מיהרה רוז להסכים איתו.
"יופי, אז באמת אין שום סיבה שאכעס עלייך." טען אנדריי, ושב שוב להתעסק עם הספר.
"איזה מזל..." חשבה לעצמה רוז בהקלה נהדרת.
רוז הלכה לחדר האוכל לבדה בגלל שפול המשיך לישון ולאנדריי לא היה חשק לאכול, היה לה קצת מוזר לאכול שם לבד בזמן ששאר המתחרים היו עם השותפים שלהם, אבל בסופו של דבר זה לא ממש הפריע לה, הרי אחרי הכול סוף סוף היא יכלה לאכול בשקט בלי שפול יטריד או יעצבן אותה באמצע.
"אני חייבת להודות שבלי פול שיעצבן אותי...קצת משעמם להסתובב כאן ביער..." חשבה לעצמה רוז, והביטה ברדאר שלה בשעמום ובצפייה לנקודה המהבהבת.
"אני רואה שהתרגלת למטרידן." הופיע פומפייה על הכתף שלה.
"נראה לך!" הכחישה רוז. "מי צריך את האידיוט הזה?!"
"זה לא צריך להיות משהו רע, הרי אני בטוח שאם ההתקדמות שלך בתחרות, לא תזיק לך קצת עזרה בעשר השנים הבאות." טען פומפייה בציניות.
"הבנתי מה אתה מנסה לרמוז." הביטה בו רוז בפרצוף מעוצבן מעט.
"אהההר!" לפתע נשמעה שאגת מפלצת.
YOU ARE READING
רוז נסיך הקשת
Fantasiבמסיבת יום הולדתה הארבעה-עשר של רוז רובי הוריה נתנו לה במתנה שעון כיס מוזר. אחרי שהמסיבה הקטנה נגמרה, החליטה רוז לטייל לבדה בעומק היער האהוב עליה עד שלפתע השעון החל להבהב בצבעים שונים ושינה אותה לנער בן שמונה-עשרה. שדון קטן בשם פומפייה הופיע בפני ר...
