#טריגר התקף חרדה# זהו קריאה נעימה
~נקודת מבט לואי~
היו דפיקות בדלת הארי הלך לבדוק מי זה היה כי וכולנו היינו בשוק האבות שלנו ואפרודיטה פה רגע מה הולך כאן??? הם נכנסו וישבו בסלון הארי זיהה אותם די מהר כי הם ראו היום את אפולו ואפרודיטה קצת יתרון אבל עדיין למה שהם יהיו פה בדיוק היינו בסוג של מסיבה למה הם חייבים להרוס?? אני החזקתי את האגרוף שלי חזק והארי בא אליי וחיבק אותי ולחש לי שאני צריך להירגע ושאנחנו נדבר אחר כך רק הנהנתי לו
הם התיישבו איתנו בסלון והיו כמה דקות של דממה עד שהארי אמר משהו "אז אבא מה אתם עושים פה שוב?" "חברה תקשיבו אנחנו פה כדי להגיד לכם משהו" לא כאילו ידענו את זה בעצמנו גלגלתי עיניים "לואי די" הארי לחש לי הנהנתי שוב אבא שלי התחיל לדבר איתנו על הכל על מה שהם רצו שנדבר איתם והיינו בשוק כי הם דיברו איתנו על דברים כאלה שלא נראים חשובים כל כך ואחר כך "כירון מנהל מחנה החצויים אמר שיש בעיות במחנה שם והוא צריך תגבורת הוא אמר לנו שאתם תעשו את העבודה הכי טובה" פוסידון אמר אני הייתי בהלם "אנחנו?" זאין אמר בשוק "למה לא פשוט כירון היה שולח לנו את זה באיריס-נט מה הבעיה בכך?" "אז זהו שזאת הבעיה" זאוס התחיל להסביר מה קרה עם איריס אלת הקשת והמחנה יותר ברור "אז פשוט כירון דיבר איתכם אין הגיון בזה למה הוא לא שלח הודעה?" ליאם אמר "כי הטלפון הוא מושך מפלצות בגלל זה הטלפון שיש לכם הוא מיוחד ולא כמו טלפון רגיל" אמר זאוס המשכנו לדבר והיינו מוכנים לצאת למסע בחזרה למחנה! זה נשמע מוזר כל אחד הלך לבית שלו חוץ ממני ומהארי אני באתי לישון אצלו הוא רצה לדבר איתי בטח על מה שקרה אני לא יודע על מה אני לא הוא...
הגענו לבית שלו והלכנו לחדר שלו ישבנו במיטה שלו ודיברנו "לואי מה קרה לך!? שם התנהגת כמו ילד" הארי אמר לי בצעקה קטנה "סליחה האזה זה משהו אישי שלי אני לא רוצה לערב אותך בזה" אמרתי לו והשפלתי מבט "לואי אני פאקינג הבן זוג שלך" היו לו דמעות בעיניים "אני פה בשבילך ולהיות איתך לעבור איתך את הכל כדי שאתה לא תהיה לבד" אני התחלתי לבכות וגם הוא אני הוא חיבק אותי ואני אותו הרגשתי את חום גופו והוא התחיל לרעוד הנשימות שלו היו כבדות יותר פתאום חיבקתי אותו יותר חזק "הארי הכל בסדר תירגע אני מביא מים" הוא פשוט הנהן לי ואני הלכתי והבאתי לו מים הייתי מודאג לא ראיתי אותו אף פעם ככה זה לא קרה לו לפני נראה לי אוף הלוואי שהייתי קורא מחשבות למה אבא לא יכולת לקרוא מחשבות??? בעצם אני לא חושב שיש אל\אלה שקורא מחשבות אז לא משנה
חזרתי אליו והוא היה עדיין רועד חיבקתי אותו ורכנתי אליו ונישקתי אותו כדי להרגיע אותו הוא נשם עמוק הוא עדיין קצת רעד אבל פחות ממה שהיה לפחות שלחתי הודעה לנייל שיבוא הוא אמר שהוא בדרך אחרי כמה דקות הוא הגיע וניסה להרגיע עוד קצת והארי היה רגוע הוא דיבר קצת "א-אני מצט-טער על ז-זה" הוא גמגם ועדיין היה קצת מדוכא "האזה אל תדאג אנחנו פה להיות לידך תנשום עמוק" הוא נרגע עוד קצת ושתה מהמים אני דואג לו עדיין "האזה תגיד איפה אמא שלך?" "היא ב-חדר של-ה-ה נראה לי" היו לו שוב דמעות בעיניים הוא היה כל כך נראה כל כך שברירי ופגוע אני שונא לראות אותו "האזה בוא איתי נלך לאמא שלך בסדר?" הוא הנהן החזקתי לו את היד הרועדת שלו וכאב לי ממש כאב לי לראות אותו ככה
הגענו לחדר של אמא שלו ואני דפקתי בדלת "כנסו" אמא של הארי אמרה ופתחנו את הדלת אמא של הארי הייתה בשוק והסתכלה עליו מודאגת "הארי מה קרה הכל בסדר" "כ-כן א-אני בסדר" הוא גמגם קצת הוא הלך אליה וחיבק אותה "אמא של הארי הוא עבר התקף חרדה נראה לי הוא עדיין לא רגוע הבאנו לו את נייל החבר הכי טוב שלו הוא עדיין לא רגוע עד הסוף" אמא של הארי חיבקה אותו הוא נרגע לגמרי אני גם נרגעתי
~נקודת מבט הארי~
אני לא יודע מה קרה לי באמת פשוט זה קרה ואני מודה ללואי ונייל שעזרו לי אחרי כמה זמן נייל הלך מהבית שלי ונשארנו רק אני ולואי הלכנו בחזרה לחדר שלי וישבנו במיטה וקצת דיברנו "האזה אתה בסדר יותר?" הוא אמר לי והסתכל עליי מודאג "כן אני בסדר עכשיו תודה לך" אמרתי וחייכתי אליו והוא אליי "אני שמח שאתה בסדר עכשיו" הוא אמר לי ונישק אותי נשיקה עמוקה התכרבלנו ביחד במיטה והשינה לקחה אותי
בבוקר קמתי בשמחה ולפני לואי קמתי בזהירות מהמיטה שלי והלכתי להתארגן בלי להפריע ללואי הוא כזה חמוד שהוא ישן ככה בהיתי בו עד שהוא התעורר והוא קם "בוקר טוב האזה" הוא אמר לי בקול חלש וצרוד קצת וחייכתי אליו "בוקר טוב לו" התקרבתי אליו ונישקתי אותו בלחי והוא נישק אותי בפה בחזרה אבל חזק יותר והרגשתי מאוהב ממש
לואי הלך והתארגן ואני עשיתי לו הפתעה והכנתי לו ארוחת בוקר נחמדה וקלילה כזאת כי בכל זאת יש לנו נסיעה ארוכה לעשות עד למחנה החצויים מעניין אותי לדעת מה קרה שם מה הולך למה כירון הזעיק אותנו אני שונא סקרנות לפעמים זה מעצבן אני לא יודע למה אבל בסדר
אחרי כמה דקות לואי בא וראה את האוכל שהכנתי וחייך "מה הכנת את זה בשבילי?" הנהנתי אין לי כוח לדבר היום בגלל אתמול "אני מקווה שאתה בסדר יותר" לואי אמר והסתכל עליי ולקח ביס מהכריך שהכנתי לו אני רק הנהנתי והוא הסתכל עליי מוזר "אתה בסדר? אתה לא מדבר..." הוא הסתכל עליי מוזר ומודאג "כן אני בסדר פשוט לא באלי לדבר היום כל כך" אמרתי והשפלתי מבט "זה בסדר כדאי שנלך יש לנו מסע לעשות למחנה" לואי אמר ואני הנהנתי "הנסיעה לא כל כך ארוכה לשם נכון?" "לא היא לא נראה לי אולי שעתיים בערך או אפילו פחות לא בדקתי את זה" אמרתי "בטח נייל או ליאם בדקו נקווה שהם כן" לואי אמר
יצאנו מהבית וראינו את זאין וליאם ונייל מוכנים לנסיעה "בוקר טוב חבר'ה אתם מוכנים לזה?" הם הנהנו דיברתי קצת על הכללים באוטו אמא שלי קצת שמרנית בקטע הזה והם נכנסו כולם לאוטו והתחלנו לנסוע למחנה החצויים שמתי קצת מוזיקה עדכנית יותר ברדיו וכולנו שמחנו ורקדנו היה כיף שרנו וצעקנו כמו משוגעים אני מרגיש שייך למשהו שאני איתם היה לי ממש כיף לשיר איתם ובאמת שזכיתי בחברים מעולים!
הגענו לאיזור של המחנה וראינו את פתאום את המחנה והיינו עם פה פתוח לא האמנתי למה שראיתי...
YOU ARE READING
YOU MAKE ME SMILE °LARRY STYLINSON°
Romance\\HEBREW\\ מה קורה ששני חצויים אחד בן אפולו ואחד ארס (אל המלחמה ואל הנבואה) נפגשים בבית ספר לחצויים ונעשים להקה עם עוד 3 חצויים בני פוסידון אפרודיטה וזאוס האם זה יצליח? האם זה יכשל? הארי הוא תלמיד חדש בבית הספר לחצויים והוא מכיר את נייל והם נעשים חב...
