\\HEBREW\\
מה קורה ששני חצויים אחד בן אפולו ואחד ארס (אל המלחמה ואל הנבואה) נפגשים בבית ספר לחצויים ונעשים להקה עם עוד 3 חצויים בני פוסידון אפרודיטה וזאוס האם זה יצליח? האם זה יכשל?
הארי הוא תלמיד חדש בבית הספר לחצויים והוא מכיר את נייל והם נעשים חב...
קמתי בבוקר שלואי לצידי אני מחבק אותו חלש יחסית ומנשק אותו בלחי נשיקות עדינות וקטנות והוא התעורר "בוקר טוב" הוא אמר בקול קצת צרוד ושקט "בוקר טוב לו לך להתארגן עוד מעט הולכים לאכול" אמרתי לו
התארגנו והלכנו לחדר אוכל הענקי מול כל האנשים והביתנים וכירון הודיע הודעה חשובה "בוקר טוב חניכים ומדריכים חצויים אני רוצה להודיע הודעה" הוא הודיע את ההודעה ואני לא התלהבתי מהרעיון הזה כל כך היינו צריכים לחזור הבייתה אני מתגעגע לאמא שלי לא דיברתי איתה הרבה זמן אני חושב שהיא דואגת לי
אחרי הארוחה הייתי צריך לדבר עם לואי אז אמרתי לו לבוא איתי לנקודה שלנו הפרטית "האזה למה קראת לי לפה?" הוא שאל הייתה לי הרגשה שהוא מודאג "קודם כל תנשום עמוק שנייה הכל בסדר אתה בטח לחוץ" אמרתי לו והוא נשם נשימה עמוקה נישקתי אותו נשיקה עדינה כדי שלא ידאג "לו אני חושב לחזור הבייתה אני מתגעגע אפילו לא אמרתי לאמא שלי על כל המצב הזה" אמרתי הרגשתי כאילו עולות לי דמעות "זה בסדר האזה אני מבין אני גם רוצה הבייתה להיות לבד קצת" הוא אמר וירדה לי אבן מהלב למזלי הוא רוצה גם לחזור "זה בסדר אם נקרא לשאר החברה?" אמרתי "כן תשלח להם הודעה" לואי אמר
תמונה של השיחה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אחרי כמה דקות הם הגיעו ודיברנו איתם והם הסכימו איתנו גם הם רוצים הבייתה זאין נראה הכי פחות מרוצה מהרעיון אבל לא היה נראה גם כאילו אכפת לו "אז צריך ללכת לכירון לגבי זה" אמרתי "כן נלך" ליאם אמר
~נקודת מבט לואי~
הלכנו לכיוון כירון הוא היה נראה עייף נורא אבל גם שמח באותו הזמן "היי כירון הכל בסדר?" שאלתי "כן אני בסדר למה אתם פה?" כירון אמר "אנחנו צריכים לדבר איתך" התחלתי לדבר והסברתי הכל לכירון הוא לא היה נראה מופתע רק קצת עייף "בסדר חבר'ה תוכלו ללכת לעכשיו ההורים שלכם בטח דואגים" הוא אמר "כן אני לא הודעתי לאבא שלי" נייל אמר והשאר הנהנו מתוך הסכמה אבל לא בדיוק כי לנו אין אבות כמו לנייל
הלכנו לכיוון האוטו של הארי אני ישבתי לידו וכל השאר ישבו מאחורה התחלנו לנסוע והנסיעה עברה בדי הרבה שקט אנחנו לא ידענו מה להגיד כל כך היינו בשוק מכל המצב עדיין טרי לנו "חברה אני די עצבני מכל המצב" אמרתי לשבור את הדממה "למה לואי הצלנו הרי את האולימפוס" נייל אמר "זה לא פייר הוא צודק מי אלה ציידות ארטמיס מי שלח אותם מסע החיפושים?" הארי אמר "הן ציידות מיוחדות כאלה שהן מתחייבות לארטמיס ולא מתאהבות בבנים או משהו כזה ונלחמות בשבילה נראה לי" זאין אמר "מאיפה אתה יודע את זה?" הארי שאל "אני יודע כי אני מכיר שם מישהי" זאין אמר משפיל מבט ונראה מדוכא קצת אני זוכר שקרה לו משהו עם הציידות אבל אני לא זוכר מה
הגענו לאיזור של הבתים שלנו הארי הוריד כל אחד מהם בבית שלהם זאין וליאם רצו להיות ביחד אז הם ירדו בבית של זאין ואני לא ידעתי אם אני רוצה להיות עם הארי אני רציתי לנקות את המחשבות שלי קצת "היי נתראה אחר כך בסדר?" אמרתי "אתה רוצה להיות לבד עכשיו נכון?" הוא שאל אותי "כן הארי זה לא בגללך או משהו אני רוצה לנקות את המחשבות שלי" הוא הנהן "כן גם אני זה בסדר אולי ניפגש בערב אם אתה רוצה בסדר?" אמרתי הוא הנהן.
התקדמתי לכיוון הבית שלי ופתחתי את הדלת הבית שלי היה נראה אותו דבר לפני שעזבתי אותו היו ריחות של אוכל סיני אני לא יודע למה ככה זה הרגיש לי "היי לואי" אמא שלי אמרה ועצרה רגע והסתובבה שוב "לואי????" היא אמרה "כן אמא היי" אמרתי והיא רצה אליי וחיבקה אותי חזק עד שכמעט לא נשמתי "אמ-א אני ל-א נוש-ם" אמרתי בקול חנוק והיא שחררה אותי לקחתי כמה נשימות "איפה היית דאגתי לך כמו מטורפת אתה לא נורמלי" אמא שלי אמרה ובתכל'ס היא צודקת אני באמת לא נורמלי התחלתי להילחץ לא ידעתי מה להגיד לה "היה לי טיול מהבית ספר שלי ליום מה לא עדכנו אותך?" אמרתי בלחץ "לא לא עדכנו אותי לא נורא לפחות הכל בסדר איתך" היא אמרה "כן אמא אני בסדר" אמרתי "אני הולך לנוח קצת בסדר? הטיול היה ממש מעייף אני עוד מעט אוכל משהו מה יש לאכול?" אמרתי "יש מוקפץ סיני ממש טעים יצא לי ובסדר לך לנוח" היא אמרה והלכתי לחדר שלי
נכנסתי לחדר שלי והוא היה מסודר כמו שהשארתי אותו נשכבתי ישר על המיטה שלי ופשוט שמעתי מוזיקה ונרגעתי מנסה לנקות את הראש שלי ולא לחשוב הרבה
~נקודת מבט הארי~
הגעתי הבייתה אמא שלי לא הייתה שם היא בטח בעבודה הכנתי לעצמי משהו קטן לאכול וישר הלכתי לנוח קצת מהמסע זה היה נורא מעייף ומבלבל משום מה
שמעתי קצת מוזיקה שאני אוהב עם האוזניות שלי ונרגעתי מנסה לא לחשוב על המסע והמחנה פשוט לנקות את המחשבות אבל זה לא הצליח הייתי חייב לשלוח לו הודעה אני מתגעגע אליו כל הזמן כמעט זה קשה נורא לא יודע זה מרגיש כמו חץ בלב בלעדיו
אחרי כמה זמן הגיע הערב ואמא שלי חזרה מהעבודה אבל היא לא אמרה שום דבר אז ירדתי אליה "הארי?" אמא שלי אמרה "כן אמא זה אני" היא באה וחיבקה אותי "אמא אני מצטער שככה נעלמתי לך בלי להודיע לך ככה" אמרתי ועלו לי ישר דמעות על הפנים הרגשתי כאילו חונקים אותי "זה בסדר הארי אני רק דאגתי יכולת להתקשר אליי" "לא הייתה לי קליטה באיפה שהייתי" אמרתי שיקרתי לה אני לא מאמין אני שונא לשקר לה "בסדר הארי אכלת משהו?" הנהנתי היא נתנה לי שוב חיבוק חזק קצת
אחר כך קבעתי להיפגש עם לואי במסעדה כזאת הרגשתי שזה מגיע לנו אחרי המסע הזה התארגנתי בבגדים פשוטים כאלה לא יותר מידי רציתי להשקיע זה היה די מוזר אם כן הייתי משקיע יותר מידי בשביל דייט לא רציתי להביך את עצמי גם ככה הרגשתי די רע עם קצת כאבי ראש אבל אני בסדר
יצאתי החוצה וראיתי שהוא מחכה לי חמוד הבן אדם הזה אמרתי לו שלום ונסענו למסעדה דיברנו בנסיעה על מה חשבנו ומה עשינו אחר הצהריים וכל זה השיחה לא הייתה מביכה תודה לאלים "זהו הגענו" אמרתי ולואי בחן את המסעדה וראה מישהו מוכר הייתה לי הרגשה לפחות לפי המבט שלו "האזה" לואי אמר "כן לו?" אמרתי "מה ליאם וזאין עושים במסעדה הזאת?" לואי אמר והייתי בשוק הסתכלתי טוב ואז ראיתי אותם "שיואו אני לא ידעתי שהם פה" אמרתי "טוב מה אתה רוצה לעשות עכשיו זה יהיה מביך אנחנו נהיה איתם לא?" אמרתי והוא הנהן "אולי ניסע הבייתה? אני לא ממש מרגיש טוב" לואי אמר "לו הכל בסדר?" "כן אני בסדר רק פשוט ניסע הבייתה"
הגענו לבית של לואי והוא התנהג כאילו הוא שיכור לפחות ככה זה הרגיש עלה לו ממש החום מדדתי לו אותו וזה היה חום ממש גבוהה השכבתי אותו בסלון של הבית ודאגתי לו לשמיכה והכל קראתי לאמא שלו והיא באה לעזור גם הרגשתי מוזר כאילו אני יודע מה יש לו ואני יודע איך לטפל בזה אבל באותו הזמן הרגשתי חסר אונים
