\\HEBREW\\
מה קורה ששני חצויים אחד בן אפולו ואחד ארס (אל המלחמה ואל הנבואה) נפגשים בבית ספר לחצויים ונעשים להקה עם עוד 3 חצויים בני פוסידון אפרודיטה וזאוס האם זה יצליח? האם זה יכשל?
הארי הוא תלמיד חדש בבית הספר לחצויים והוא מכיר את נייל והם נעשים חב...
"רגע אנשים לפני שנלך למסע הזה איפה איריס בכלל איך נמצא אותה אם היא לא תהייה באולימפוס?" שאלתי הייתי מודאג לא ידעתי "אני חושב שהיא אמורה להיות כלואה איפשהו באולימפוס זאת הדרך היחידה כנראה שהאולימפוס גם בסכנה" כירון אמר "טוב נצטרך לתכנן מסלול" ליאם אמר והמשכנו לדבר
אחרי הפגישה שהייתה לנו עם המדריכים של כל ביתן הלכתי עם הארי לביתן שלו כדי לישון איתו לפני המסע לעזור לו אם הוא יחטוף התקף שוב אני לא מוכן לקחת שוב סיכון עליו הוא מדאיג אותי אבל אני אוהב אותו אני מקווה שהוא יהיה בסדר "הארי תסתכל עליי רגע" "כן לו?" רכנתי אליו נתתי לו נשיקה ארוכה רק כדי למסור לו אנרגיות חיוביות ושלא יחשוב רע "הארי אתה מדהים אל תשכח את זה" הוא חייך אליי אני שמחתי הוא כזה חמוד
אנשים הסתכלו עלינו אבל לא זיהיתי ביתנים קשה לזהות אותם "מה לא ראיתם זוגות מאוהבים בחיים שלכם טוב לא ממש אכפת לכו מפה" הם הלכו משם ואני לקחתי סיכון פה כי אני לא הכרתי אותם למזלי הם לא הומופובים או משהו
הגענו לביתן של אפולו והוא היה די מרשים את האמת כאילו די מואר אני יכול להבין למה אני רק מקווה שלאבא שלי או של הארי תהייה בעיה עם זה כי אני לא רוצה עוד צרות ממה שזה "הנה המיטה שלי אני חושב שנוכל להסתדר ביחד לא תהיה לך בעיה נכון?" הארי שאל אותי ואנשים נעצו בי מבטים "מה יש לכם כבר תעזבו אותנו" אמרתי להם "אתה לא שייך לפה בכלל" אמר אחד מהילדים שהיו שם וזה הכה בי העבר שלי מה שעברתי בהתחלה לפני שהכרתי את הארי והתחלתי להתעצבן ולכווץ אגרופים הארי הסתכל עליי וניסה להרגיע אותי וזה עבד אני לא מבין איך זה קרה איך הוא הצליח להרגיע אותי?? לא משנה אני אוהב את זה הוא באמת חשוב לי "מה אכפת לכם אם הוא שייך או לא זה לא עניינכם" הארי אמר היה לו מבט רצחני יחסית בעיניים והם עזבו אותנו אין לי כוח להסתבך שוב באמת שלא נמאס לי להסתבך
~נקודת מבט הארי~
אני ולואי ישנו באותו ביתן כי לא רציתי לישון לבד אני די ביישן וגם אני מפחד שוב לחטוף התקף זה יהיה ממש מביך אוףף אבל איך הם לקחו אותנו למסע החיפושים הזה אני לא יודע אם זאין נייל וליאם יכולים להילחם אני מאוד מקווה שזה יסתדר "הארי הכל טוב" לואי לחש לי "כן אני פשוט חושב על המסע קצת" לחשתי לו בחזרה והוא הנהן חשבתי עוד על מה יהיה במסע על מה נוכל להיתקל בו בדרך ואז השינה תקפה אותי ונרדמתי
לואי העיר אותי בבוקר עם בוקר טוב בקול חמוד כזה ואני נמסתי כששמעתי את זה כי אני מאוהב בו והוא בי אני מרגיש את זה אני אחר כך קמתי ולואי ואני ארגנו ציוד אני מנחש שגם שאר החברה כי בואו אנחנו יוצאים למסע חיפושים אני די בלחץ אבל לא אכפת לי כל עוד לואי איתי ואני איתו אני מנחש שגם הוא חושב ככה
הלכנו לחדר אוכל עם הביתנים שלנו ולואי ואני נאצלנו להיפרד כי הוא לא איתי בביתן לעזאזל אני שונא את הלבד הזה רוב הזמן דיברתי עם אמה ובהיתי בלואי "הארי לכדור הארץ מה יש לך?" היא הזיזה את היד שלה למעלה ולמטה אני ניערתי את הראש "סליחה אני לא מרוכז היום" אמרתי והשפלתי מבט "כן רואים על מי אתה מסתכל?" היא בהתה גם במה שאני בהיתי לואי "אתה מאוהב בילד הזה?" היא שאלה אותי ואני הסמקתי "כן אני כן אבל לא ממש אכפת לי הוא הבן זוג שלי בעיקרון" היא וכל השאר הביתנים הסתכלו עליי במבט רצחני כאילו המילים האלה עשו הד איכשהו באיזור הפתוח הזה "מה יש לכם לא שמעתם אף פעם על הקהילה הגאה" "לא זה לא זה יש פה הומופובים" אמה לחשה לי "בוא נראה אותם שינסו אותי" אמרתי בחוזקה קצת לואי חייך אליי ובטח אמר לעצמו זה הגבר שלי "בואו תנסו להתקרב אליו נראה אתכם" לואי אמר והתקרב אליי אף אחד לא בא וטוב שכך
אחר כך היינו צריכים ללכת למסע נפרדנו לכולם לשלום והלכנו לאוטו שלי אבל אז כירון עצר ואמר לנו "חבר'ה אל תקחו את האוטו של הארי אולי הוא ימשוך מפלצות הנה ההסעה שלכם פה" "איפה?" ליאם אמר ואז פתאום הופיע אוטובוס בצבע אדום וזה הזכיר לי את לונדון איפה שגדלתי לפני שעברתי לארצות הברית "אני אוהב אוטובוסים גדולים ואדומים" לואי אמר והתלהב אני רק חייכתי "תודה כירון" אמרתי לו והתקדמנו לכיוון האוטובוס הזה שהביאו לנו הרגשתי כאילו אנחנו להקה מפורסמת שחיה בהסוואה כזאת באוטובוס לונדוני אדום כזה אם זה היה אמיתי זה היה מגניב היינו מבקרים בכל העולם הרבה היו מעריצים אותנו אבל אני לא חושב שזה יקרה "וואו האוטובוס הזה נראה מגניב כזה עם מיטות וכל זה השאלה שלי איך זה יעבוד עם ערפול וכל זה" אמרתי "אני לא יודע אני חושב שזה אוטובוס רגיל כזה" התחלנו לנסוע
הנסיעה הייתה יחסית שקטה לא רצינו לדבר על זה כל כך אז דיברנו בעיקר בווצאפ שלנו זאת מן תוכנה מוזרה כזאת
תמונה של השיחה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אחר כך דיברנו עוד קצת פנים מול פנים היה די כיף לא היה לנו הרבה מה להגיד זה היה עדיין מביך כאילו אנחנו זרים שלא מכירים אחד את השני "למה אנחנו מתנהגים ככה?" אמרתי "כמו מה?" זאין אמר לי והסתכל במבט סקרני "כמו זרים" הסברתי את עצמי קצת "כן אנחנו לא זרים באמת זה קצת מוזר כל הדבר הזה" נייל אמר ועוד קצת דיברנו על זה ואז פתאום האוטובוס זז בצורה מוזרה הוא הטלטל ולא הפסיק לזוז כאילו מישהו לקח את האוטובוס והעיף אותנו למעלה
הסתכלתי בחלון וזה היה נכון מישהו באמת לקח אותנו פתאום לא היה ממש אפשר לצאת אבל לא ידענו מה לעשות "מה עושים?" נייל אמר מפוחד "אני חושב שאפשר לזמן מים שיטביעו אותו מי שזה לא יהיה" אמר ליאם "כן אבל אחר אנחנו נהיה בסכנה אם הוא עדיין מחזיק אותנו איכשהו" "נכון אז בואו נראה אם אפשר לצאת" ליאם אמר "אני אבדוק את זה בשבילכם" זאין אמר בביטחון פתאומי כזה "מה יש לך אתה משוגע איך אתה רוצה לסכן את עצמך ככה?" ליאם אמר בפחד "ליאם שכחת מי אבא שלי?" זאין אמר ושילב ידיים "אני לא זוכר סורי" ליאם אמר "עצוב אך נתעלם אני הבן של זאוס הוא אל השמיים" אמר זאין וקצת נעלב "אה נכון אז אתה יכול בעצם לשלוט ברוחות" אמרתי "כן זה נכון אני הולך לבדוק" זאין הלך לבדוק ונפל מהאוטובוס ולא ראיתי אותו מהחלון
