~נקודת מבט הארי~
קמתי בבוקר העיניים שלי הרגישו נפוחות ואדומות בגלל אתמול אני מתגעגע ללואי שלי אנחנו יוצאים רק זמן קצר וכבר אני צריך לעזוב אותו למסע שאפילו לא אמרו לי לעשות אותו אמרו ללואי אבל לואי לא מתפקד טוב כרגע ובגלל זה אני ליאם נייל וזאין צריכים לצאת למחנה אנחנו לא יכולים לצאת למסע חצויים (לא בדיוק אבל סבבה) לבד זה לא בסדר חוץ מזה החצויים יהיו חייבים לדעת להיות מוכנים למה שיהיה אין ברירה
התארגנתי מהר ושלחתי לבנים הודעה שיהיו בחוץ תוך 10 דקות בערך וכולם עשו לי אימוג'י של לייק והכנתי לעצמי קצת ציוד למסע עצמו אם כירון יאשר לנו לצאת ארגנתי טלפון וקצת דברים שאני צריך לתקשר עם לואי יהיה לי נורא קשה בלעדיו אני מפחד שיקרה לו משהו בזמן שאני אלך אני לא אוהב את זה שאני לא לידו אבל תהייה לי תמיכה מצד נייל וליאם וזאין אבל לא יודע זה עדיין ירגיש לבד ובטח גם הוא ירגיש לבד אוףףף
יצאתי מהבית שלי מלא בעצב נראה לי? אני בעיקר דואג ללואי "היי הארי" נייל אמר לי "היי חבר'ה מוכנים לצאת?" אמרתי "כן רק זאין לא פה" ליאם אמר "איפה הוא?" שאלתי "אין לי מושג אני אתקשר אליו" ליאם אמר והלך להתקשר אליו
אחרי כמה דקות זאין הגיע וכולנו נכנסנו לרכב שלי ויצאנו לכיוון המחנה נסיעה די שקטה יחסית לא קרה יותר מידי "אז למה אנחנו יוצאים למחנה שוב לא הסברת לנו" ליאם אמר "כן הארי אתה לא יכול להשאיר אותנו ככה במתח" נייל אמר והתחלתי להסביר את החלום של לואי
"וזה בעיקרון למה אנחנו יוצאים למחנה" אמרתי הם לא ממש הגיבו בעיקר הנהנו ונתנו אחד לשני מבטים "אז בעיקרון לקחת אותנו למחנה בשביל מסע שלואי אמר לך" נייל אמר "כן זה בעיקרון מה שקורה" אמרתי "הארי אתה לוקח אותנו מהבית בפאקינג יום ראשון שיש לנו חופש לצאת למסע שלואי אמר לך כאילו אתה רציני?" זאין אמר "כן זאין אני נאמן למה שלואי אמר לי חוץ מזה זה אבא שלו אמר לו את זה אני מעדיף לא להתעסק איתו" אמרתי וכולם הנהנו והמשכנו לנסוע עד שהגענו
~נקודת מבט לואי~
קמתי עם הרגשה מגעילה כרגיל אני עדיין באותו מקום מעצבן הבית חולים לא משהו חדש מה שמבאס זה שהארי לא לידי ולא קל לי גם אם הייתי בבית שלי זה היה מבאס אני מחכה ליום שנסיים בית ספר ואז אני אוכל לעבור לגור איתו לבד כאילו זה יהיה מדהים נוכל לעשות מה שבאלנו ואולי נהיה קרובים לנייל וזאין וליאם מעניין אותי לדעת מה יהיה בעתיד הוא יהיה מלא בהפתעות אבל הדבר הכי חשוב לי שאני אהיה עם הארי בעתיד ושאני אהיה בקשר עם נייל ליאם וזאין ושנהיה להקה מצליחה הכל העולם אוף לעזאזל אפילו בזה לא הצלחנו בגלל ההתעלפות שלי לעזאזל עם זה!
"כן מעולה הרופא אז אני יכולה לבקר אותו?" שמעתי קולות מבחוץ ורציתי לקום וקיבלתי סחרחורת איך שניסיתי לקום אז חזרתי למיטה העדפתי לא התאמץ ופתאום מישהי נכנסה "היי לואי" היא אמרה לקח לי שנייה לזהות אמא שלי פה חשבתי לעצמי "היי אמא למה את פה?" שאלתי "באתי לבדוק איך אתה וחוץ מזה לא זזת מהמיטה מאז שהגעת לפה תנסה לזוז קצת" היא אמרה לי "ניסיתי אבל קיבלתי סחרחורת אז העדפתי שלא לקום" אמרתי "זה כל קטע בהתחלה מקבלים קצת כאב אבל זה מסתדר בוא תנסה אתה לא יכול להיות תקוע במיטה כל היום" היא אמרה לי וניסיתי להתיישב ואז לקום קצת כאב לי הראש אבל זה עבר היא צדקה "אתה רואה הצלחת עכשיו לאט לאט נלך בסדר הדם עובר עכשיו בכל הגוף רק תירגע קצת" היא אמרה לי תוך כדי שאני צועד לאט "אמא למה אני לא משתחרר מבית החולים כבר? משעמם לי פה והארי לא יכול לבוא וגם לא החבר'ה בגלל הלימודים" חלק היה שקר לא יכולתי להגיד לה שהם יוצאים למסע חיפושים אני לא בטוח שהיא יודעת מי אבא שלי והכל בדרך כלל האלים מסתירים את הזהות שלהם
"לואי מה אתה רוצה לאכול?" אמא שלי שאלה אותי "אני לא יודע אולי נאכל מקדונלס אני די רוצה" אמרתי העדפתי את זה על פני אוכל שיזכיר לי את הארי או את החבר'ה "אוקיי אבל אני לא יודעת אם מותר לך חכה רגע בנתיים תחזור לחדר שלך פשוט תמשיך ישר עד שתראה חדר 28 בסדר?" אמא שלי אמרה לי והנהנתי וחזרתי לחדר שלי
~נקודת מבט הארי~
הגענו למחנה ואמרתי לבנים לחפש את כירון המזג האוויר היה נחמד לא שונה כרגיל אבל לא היה אכפת לי מזה היה אכפת לי מלואי שתמיד אני מתגעגע אליו ואני מרגיש צביטה בלב זה לא כיף שהוא לא לידי אני רוצה לתת לו חיבוק ענק ממש ולהגיד לו שאני אוהב אותו זה לא פייר
אחרי כמה דקות מצאנו את כירון הוא היה בחדר הישיבות של המחנה לא יודע למה אבל זה היה טוב "היי כירון" אמרתי והוא הסתובב אלינו והוא היה נראה שמח שראינו אותו "היי מה אתם עושים כאן?" הוא שאל אותנו "הארי רוצה להסביר?" ליאם שאל אותי והתחלתי להסביר מה קרה בלי יותר מידי פרטים כי זה סתם היה חופר
אחרי ההסבר הוא הסתכל עלינו והנהן "נצטרך לקרוא למדריכי הביתנים לפה!" כירון אמר והנהנו מעניין למה הוא אמר את זה
אחרי כמה דקות כולם הגיעו כל המדריכים והתחלנו לתכנן את הכל הסברתי מה קורה ולמה אנחנו פה "זה קצת מטומם" מישהו אמר מביתן אתנה נראה לי "כן אני מסכים הוא היה יכול לקרוא לכל אחד אחר מביתן ארס או ביתן שאיתו בשלום למרות שלא נראה לי שיש כזה" מישהו אחר אמר בעיקר "אני לא יודע למה הוא קרא דווקא לנו אבל לואי לא יכול לצאת למסע שלנו" אמרתי "למה" מישהי שאלה "הוא בבית חולים סיפור ארוך" אמרתי והשפלתי מבט "או אוקיי אז נצטרך תגבור ממנו מביתן ארס" מישהי אמרה "כן נראה לי הגיוני" מישהי אחרת אמרה וכולן והנהנו
"אז מה בסוף הסכמנו זואי את תצטרפי אלינו?" אמרתי "כן ואם אתם לא מכירים אותי היי אני זואי מביתן ארס בגיל שלכם נראה לי" זואי אמרה ונראה לי נייל התלהב ממנה אני אודה הוא נראה מאוהב אז נתתי לו מכה קטנה בצלעות "אאוץ' בשביל מה עשית את זה?" נייל אמר וצחקתי אחרי הרבה זמן שלא
כירון אמר לנו ללכת לישון כי כבר הגיע הערב והיה מאוחר אז הלכנו לביתנים שלנו ושכבתי על המיטה שהייתה פנויה למזל אבל זאת הייתה המיטה שבא ישנתי עם לואי בפעם האחרונה וזה קצת העציב אותי כי הוא לא לידי לעזור לי ולתמוך בי ולחבק אותי חזק ולא לעזוב אני לא יודע אם אני יכול לשלוח לו הודעה בכלל ולמה זה מרגיש כאילו נפרדנו?
אני לא יודע אבל מה שאני יודע אני מתגעגע אחרי כמה דקות נרדמתי עם חלום קצת מוזר
--------------------------------------------------------------
זה היה הפרק תודה שקראתם אשמח אם תגיבו, תצביעו ושתפו לחברים שיקראו!
הפרק הבא יהיה החלק השני המסע השני של וואן די מקווה שתאהבו אותו
המשך יום נעים או לילה טוב תלוי מתי אתם קוראים!
YOU ARE READING
YOU MAKE ME SMILE °LARRY STYLINSON°
Romance\\HEBREW\\ מה קורה ששני חצויים אחד בן אפולו ואחד ארס (אל המלחמה ואל הנבואה) נפגשים בבית ספר לחצויים ונעשים להקה עם עוד 3 חצויים בני פוסידון אפרודיטה וזאוס האם זה יצליח? האם זה יכשל? הארי הוא תלמיד חדש בבית הספר לחצויים והוא מכיר את נייל והם נעשים חב...
