YOU MAKE ME SMILE °LARRY STYLINSON°

23

~נקודת מבט הארי~

קמתי בבוקר אחרי החלום המוזר שהיה לי אבל אני לא זוכר אותו אז התעלמתי והמשכתי הלאה התארגנתי מהר וסידרתי קצת את המיטה שלי זה די היה חשוב בגלל שטוב נו זה לא חשוב אני פשוט עושה את זה 

אכלנו ארוחת בוקר בחדר ואז כירון קרא לנו לפני המסע הוא אמר שנצא בצהריים בערך כדי שנוכל להיות מוכנים יותר

"אתה בסדר?" נייל שאל אותי בזמן שישבנו עם כירון לדברים אחרים רק הנהנתי אני לא מכיר את הזואי הזאת וזה קצת מלחיץ אותי למרות שזה לא נורא כי היא אולי דומה ללואי באופי אז ככה היא תזכיר לי אותו או שזה לא טוב? אני לא יודע לא ממש אכפת לי אוףףף זה מעצבן "טוב אתם מוכנים?" אמר כירון "יחכה לכם אוטובוס קטן כזה בחוץ לא צריך שיראו אתכם בגלל וואן דיירקשן" "אתה ראית X פקטור?" שאלתי "כן ראיתי יש לי חיים גם מחוץ למחנה" כירון וקצת צחקתי אבל זה היה מרגיש מזויף ואני לא יודע למה טוב לא נורא

הגיע הרגע אנחנו יוצאים למסע הראשון שלי בלי לואי זה מוזר הרבה זמן לא ראיתי אותו הרבה זמן וזה מעציב אותי "למה אתה עם פרצוף עצוב?" זואי שאלה אותי "סתם חושב יותר מידי" אמרתי ולא שיקרתי אני באמת חושב יותר מידי ואני צריך להפסיק עם זה כבר היא הנהנה אני מנחש שאין לה מה להגיד על זה היא בטח חושבת הרבה כמוני "אז הארי אתה מוכן" ליאם אמר תוך כדי שהוא בא אליי "לא ממש אני חושב יותר מידי על זה" אמרתי "אל תדאג הכל יהיה בסדר עם לואי משגיחים עליו" זאין אמר וזה לא ממש מרגיע איך הוא ידע "תודה זאין" אמרתי והגענו לאוטובוס

~נקודת מבט לואי~

עוד יום במקום המגעיל הזה ואני אשתגע אני רציני לא כיף לי פה אני סובל והארי לא פה וזה מעצבן אותי הכל מעצבן אותי האוכל לא כזה טעים אני בעיקר במיטה כל היום מחובר לאינפוזיה עורכים עליי בדיקות ונמאס לי מזה ואין לי מה להגיד על זה יותר זה מעצבן נקודה!

פתאום נפתחה הדלת ונכנסה מישהי עם חלוק לבן של רופאות ואמרה לי "שלום לואי מה שלומך הבוקר?" בטח זאת אחות או מישהי כזאת "היי אני בסדר יותר איתך?" שאלתי בנימוס "אני בסדר היו בדיקות עליך ולפי מה שאני זוכרת אתה יכול להשתחרר היום אז כדאי לך לשמוח" היא אמרה לי והתרגשתי כל כך "מעולה תודה רבה לך" אמרתי תוך כדי שהיא יצאה מהחדר 

אני משתחרר היום אני מתרגש כל כך השאלה שלי אם צריך מנוחה או שלא ואם הארי יצא למסע אני אתקשר אליו "הלו?" הארי אמר לי ואני מתרגש לשמוע שוב את הקול שלו "היי האזה מה קורה?" שאלתי והרגשתי את הלב שלי פועם חזק "לואי אתה בסדר?" הוא שאל אותי "כן יש לי חדשות טובות" אמרתי "אתה תוכל לבקר אותי?" "לא לואי אני מצטער אני בדיוק באוטובוס בדרך למסע ששלחו אותנו" הוא אמר והרגשתי עצוב אני צריך לראות אותו "לא נורא אני אספר לך עכשיו" אמרתי "אני משתחרר היום מהבית חולים"

~נקודת מבט הארי~

הוא סיפר לי שהוא משתחרר היום מהבית חולים ואני רציתי לבכות אני מבואס נורא "זה מעולה לואי" אמרתי אבל זה צבט לי בלב נייל היה לידי וחיבק אותי הוא בטח הרגיש שאני עצוב "כן אני אדבר איתך יותר מאוחר אני צריך להתארגן נתראה ביי יפה שלי" הוא אמר לי "ביי לו אני מתגעגע" אמרתי "גם אני" הוא אמר וניתקתי את השיחה וחיבקתי ישר את נייל ומתחיל לבכות קצת 

"מה קרה?" נייל שאל אותי והחיבוק שלנו התפרק "לואי אמר לי שהוא משתחרר מהבית חולים היום" אמרתי "נו אז למה אתה בוכה זה דבר טוב" ליאם אמר הוא בטח הקשיב לשיחה "זה לא טוב מטומם אתה לא מבין" נייל אמר "מה אני לא מבין" ליאם אמר "אני לא שם כדי להיות איתו ולשמוח איתו שהוא יוצא משם" אמרתי ורציתי לבכות שוב "היי אל תדאג אתה תראה אותו בסוף גם אם זה לא היום אל תדאג בסדר?" זאין אמר ךי ואני לקחתי נשימה עמוקה והנהנתי ונייל חיבק אותי שוב 

אחרי כמה שעות הגענו לאמפייר סטייט בלי שום תקלות כמו בפעם הקודמת למזלנו אבל איך שיצאנו מהמכונית מלא מעריצים זיהו אותנו והתקדמו אלינו ושאלו "איפה לואי?" "מי זאת הילדה הזאת?" שאלות כאלה בעיקר ממה ששמעתי וחסמו אותם המאבטחים "תיכנסו מהר לתוך הבניין" אחד המאבטחים אמר לנו ונכנסנו לתוך המבנה

בינגו! המטרה הייתה קלה מידי חשבתי לעצמי בזכות המעריצות שלנו אני גאה "איזה מזל" זואי אמרה "כן לא חשבתי שזה יקרה חשבתי שלא אמורים לראות אותנו" נייל אמר "אני חושב שלא אמורים לראות את האוטובוס לפי הערפול או שאני טועה טוב לא נורא בואו נתקדם" אמרתי "רגע אבל אתם לא חושבים שזה מסוכן ללכת בתכלס רק מחזיקים אותנו פה בשביל המעריצות" זואי אמרה "נכון אבל יש לי רעיון" ליאם אמר והלך שנייה לאחד המאבטחים ודיבר איתם באנגלית "?excuse me sir where is the bathroom*" ליאם אמר והמאבטח הסביר לו שזה ישר ואז ימינה והוא אמר לו תודה "יאללה בואו למעלית" אמרתי בלחש אחרי שליאם חזר  פםלפ

נכנסנו למעלית ופתאום הופיע כפתור לקומה 600 מעולה! כמו שרצינו לחצתי על הכפתור ועלינו במעלית אני שונא מוזיקת מעליות "אוףף המוזיקה הזאת מעצבנת" נייל אמר "אני יודע נכון?" אמרתי "זואי תגידי אני אוכל לדבר איתך אחר כך לבד?" נייל שאל ויש לי הרגשה שאני יודע מה יקרה הוא בטח מתאהב היא הנהנה והוא השפיל מבט וחייך וגם אני חייכתי 

אחרי כמה דקות של שיר מעליות מעצבן הגענו לקומה 600 תודה לאלים ושנפתחו הדלתות לא האמנתי למה שקרה האולמיפוס לא היה נראה במצב טוב נראה לי אנחנו בצרות...

--------------------------------------------------------------

זה היה הפרק תודה שקראתם אשמח אם תגיבו, תצביעו ושתפו לחברים שיקראו!

הפרק הבא יהיה החלק השני של המסע של וואן דיירקשן+זואי מקווה שתאהבו

המשך יום נעים או לילה טוב תלוי מתי אתם קוראים!