Frozen (L.T-H.S)

1- כפפות עבות

הצלצול המעצבן של הטלפון שלי העיר אותי משינה עמוקה. כמה פעמים אפשר לשמוע את אותו הצלצול המחורבן?!

הושטתי את ידי המזיעה אשר עטופה בכפפה דקה אל הטלפון בכוונה לכבות את השעון המעורר, אך הופתעתי כשגיליתי שהוא אינו צלצל עוד. על הצג הופיע שמו של ליאם, החבר הכי טוב שלי. "מה הוא רוצה ממני עכשיו?" חשבתי בעוד אנחה נפלטת מפי.

החלקתי את הסמל הירקרק הצידה, ולפתע שמעתי את קולו של ליאם מבצבץ מהטלפון. אלוהים ישמור, הוא לפעמים יכול לדבר כל כך הרבה. "הלו?" סיננתי לתוך הטלפון.

"לו! עוד לא קמת?"

"לא"

"ראית מה השעה?"

"כן, 5:00 בבוקר, למה שאקום בשעה כזאת?"

"אולי בגלל שיש לנו אודישן?!"

"רגע, מתי החרא הזה אמור להתחיל?!"

"אממממ... בכלל לא היית צריך להיות פה לפני שעה!!" צעק ליאם אל תוך הטלפון בעוצמה שחוררה לי את עור התוף וגרמה לצלצולים באוזניי.

"מה?!?! זה מתחיל בארבע בבוקר?!"

"כן!! זה אקס פקטור בריטניה, מה לעזאזל חשבת?!"

"שיט ליאם!" פלטתי בלחץ רגע לפני שלחצתי על כפתור הניתוק באגרסיביות.

"מזל שהכנתי בגדים מראש, מי יודע כמה זמן הייתי שורף על זה" חשבתי לעצמי.

לבשתי את חולצתי המכופתרת בזריזות וסגרתי את כל הכפתורים. "אוך אני שונא לסגור כפתורים" מלמלתי לעצמי. בסופו של דבר, הגעתי לכפתור האחרון, הכפתור במכנסיי. כן, אני אוהב לישון עם ג'ינס, יש עם זה בעיה?

לקחתי את העניבה השחורה אשר הייתה מונחת על הידית בכניסה לחדרי וקשרתי אותה על צווארי בעודי מסתכל במראה. לקחתי את הג'קט בצבע לבן-שמנת אשר היה על הכיסא והשחלתי את ידיי אל שרווליו. ניערתי אותו בחוזקה כך שישב עליי כמו שצריך והחלקים המקופלים מאחור יתעוררו משנתם ויסתדרו במקומם.

לאחר שסיימתי להתלבש, רצתי לסלון ולקחתי את הצעיף מהמתלה שעל יד דלת הכניסה. הוצאתי את המפתח מחור המנעול ויצאתי. רצתי בחדר המדרגות במהירות כזו שכלל לא הבחנתי במעקה אשר הופך קר יותר ויותר, כאילו יש עליו... "קרח?!" צעקתי, מזל שאף אחד לא נמצא בחדר המדרגות יחד איתי, אחרת היה תופס ממני מפלצת. קרח באמצע הקיץ הוא משהו שגור ונורמלי אצלי, הרי אני סוג של פריזר מהלך. "שיט! הכפפות העבות!" קראתי והסתובבתי אל הדירה שלי.