Frozen (L.T-H.S)

7- בוקר טוב עולם

הכל חשוך. המילים הבודדות שהחלפתי עם לואי הן הדבר היחיד שהשאיר לי שמץ של אור. אני ישן על מזרון ברצפה והוא ישן על המיטה שלי. שמתי לב שיש לו כפפות עבות כל הזמן, ובלילה הוא מחליף לדקות יותר. שאלתי אותו למה הוא צריך לדאוג כל כך לכפפות, והוא ענה שאין מי שילמד אותו לשלוט בכוחות שלו כמו שצריך אז הוא צריך להחביא אותם. זה די מבאס כשחושבים על זה. שהכוחות המטורפים האלה קיימים בתוכך, אבל הנסיבות מחייבות אותך להתבייש בהם, להסתיר אותם.

"על מה אתה חושב?" שאל לפתע לואי בצרידות קלה, כאילו עוד שנייה מתעלף מעייפות.

"סתם, לא משהו מעניין" עניתי באנחה קלה.

"נו, תספר לי"

"אה... אממ..." גמגמתי, לא מצליח להוציא מילה.

"אה, אמ?" חיקה אותי וגיחך.

"אתה גיי?" שאלתי ישירות. וואו, כזאת ישירות לא ראיתי מימי.

פרצוף עגום עלה על פניו, קצת מופתע מהשאלה ששאלתי הרגע, מופתע מהסיטואציה, מופתע ממני.

"אה... אני לא חושב-" אמר קצת מהסס.

"לואי?" שאלתי, לראות למה הפסיק באמצע המשפט.

"אני... לא גיי" אמר בהחלטיות.

"הו.. אני מבין, סליחה שהטרדתי אותך" אמרתי ברוגע, למרות שהלב שלי פעם חזק יותר בכל רגע שעבר, הלחץ גבר.

"לא, לא, זה בסדר, זו שאלה לגיטימית" השיב, אך זה לא הרגיע אותי. אני חושב שאני מרגיש אליו משהו... אבל הוא לא גיי. הוא לא כמוני.

אני פשוט צריך לשכוח מזה.

"פשוט... תשכח שאמרתי את זה, אוקיי?" אמרתי במן לחץ.

"הארי, אתה לא צריך לקחת את זה קשה-"

"לא, זה בסדר גמור, הכל טוב לואי, לילה טוב" אמרתי נשען הצידה עם הגב אליו.

"טוב, לילה טוב" השיב.

אני מרגיש כל כך אידיוט.

~

פתחתי את עיניי באיטיות, נותן לחושך להיכחד ולאור לכבוש את הראייה שלי. בוקר טוב עולם!

התבוננתי בתקרה אשר נצבעה בצבעי הקשת כשהאור מהחלון נשבר עליה. זה קורה לעיתים קרובות, אבל זה מדהים.

הקשבתי לצלילים, ציפורים מצייצות, הנשימות של לואי...

ולפתע שמעתי יבבה קטנה. לואי בוכה? הוא בוכה?!

"לואי?!" קפצתי להסתכל מה קרה.

"א-אל תסתכל עליי ככה" אמר בקול חנוק.

"לואי מה קרה?" שאלתי בדאגה.

"הכל בסדר, אני בסדר, יש לי קצת סחרחורת, זה יעבור-" אמר בעודו משפשף את עיניו.