"מה זה אמור להביע?"
"זה אמור להביע שאתה גיי"
"אני לא מבין", אמר ונשך את שפתו התחתונה בעיניים מכווצות, ניסה להיזכר מה משמעות המילה.
"אתה אוהב בנים" אמרתי לו בגובה העיניים.
"ומאיפה אתה יודע?" שאל בגועל.
"הארי, אני לא מבין מה ה-"
"למה שאני לעזאזל אוהב בנים?!" צעק.
"הארי תירגע בבקשה. זה לא כזה נור-"
"לא כזה נורא, הא?! אני לא מוזר!"
"להיות הומוסקסואל זה לא מוזר"
"מי אמר?"
"רוב העולם בערך... זה מקובל היום, וזה בסדר-"
"לי זה לא בסדר!" צעק בלחץ.
"אז אתה סוג של... הומופוב?" אמרתי, משתדל שלא לפלוט יבבה שלא במקום.
"אם זה שונא הומואים, אני כן!" אמר בשילוב ידיים, ופה נשברתי.
רצתי במהרה אל עבר המדרגות, עולה לחדרו של הארי וטורק את הדלת.
טמנתי את ראשי בכפות ידיי, מרגיש את הטיפות הזולגות מתגבשות והופכות לגוש קרח קטן המודבק לאפי. אני לא מאמין לזה. הארי, שעודד אותי, עזר לי וייעץ לי... פתאום הוא הומופוב?! זה לא הגיוני. זה פשוט לא יכול לקרות.
"לואי! תפתח!" קול חד נשמע מבעד לדלת, קול חסר רחמים. לא שמעתי את הקול שלי לעולם בנימה כזו ריקה מרגש.
והחלטתי לפתוח לו. להסתכל לו בעיניים, לראות שהוא באמת לא זוכר אותי.
אחזתי בידית, מוריד אותה כלפי מטה עד שכמעט נשברת, משאיר אותה להמשיך בתנועה לעוד כמה שניות, לקפוץ ולרטוט שם על הדלת.
הדלת נפתחה, ומולה עמד הארי חסר ההבנה, בפרצוף שבחיים לא עשיתי, פרצוף שיפוטי למדי.
"איפה כל ה-'יש עוד דרך אחת לבדוק אם אתה גיי', כל ההערות שלא במקום, כל השיחות בשעות הקטנות של הלילה... אתה לא זוכר כלום?!" צעקתי עליו, קולי הפך צרוד לקראת סוף המשפט.
"ל-לא" אמר בהפתעה.
"פשוט- תלך לעזאזל... טוב?"
שנייה של שתיקה, שנשברה ברגע שהארי פצה את פיו:
"אתה מוכן להסביר לי על מה אתה מדבר לואי?" צעק בדיוק כשחשבתי שנרגע.
YOU ARE READING
Frozen (L.T-H.S)
Fanficהסיפור לא גמור ולצערי לא אמשיך לכתוב אותו :( לואי הוא נער בודד שמנסה להגשים את החלום שלו, למרות הסוד האפל שמסתיר. אף אחד לא יודע על הסוד... עד שהארי כמעט משתין עליו. מכיל: מחשבות אובדניות, פגיעה עצמית, להט"ב, על טבעי, לארי. נכתב משתי נקודות המבט- של...
