Frozen (L.T-H.S)

6- בשביל מדורה צריכים עצים

נקודת מבט הארי

הבנים בחוץ משחקים כדורגל, חשבתי להצטרף אליהם, אך שקעתי במהרה להרהורים. לואי נראה שחקן כדורגל ממש טוב, אהבתי את נאום הניצחון המוקדם שלו.

הכוחות האלה או מה שהם לא יהיו... הם ממש מעניינים אותי. הוא מעניין אותי. אני רוצה לגלות מאיפה הוא קיבל את זה, מה הוא עושה עם זה, יש לי יותר מדי שאלות לגבי זה, אבל אני מרגיש יותר מזה... אני מרגיש חיבור נפשי לזה. משהו מעבר... ואין לי שמץ של מושג למה.

וזה מחרפן אותי, אני לא מפסיק לחשוב על זה, אבל לא מרצון. כאילו מישהו מכריח אותי לחשוב על זה, להסתקרן... אין לי מושג.

קרח שפאקינג יוצא מהידיים. נשמע מטורף. הוא הקפיא לי את השתן! אין לי מושג איך זה קרה.

"הארי,  אתה מצטרף?" צעק אליי נייל, הוא דווקא נחמד. קצת בלונדיני מדי, אבל נחמד.

"כ-כן בטח" עניתי מהנהן, מניח שהוא לא שמע.

קמתי מן הספה, מרגיש כאבים עזים בישבני, כמה זמן ישבתי כאן? כנראה שהרבה. הכאבים התפוגגו כעבור כמה שניות, מה שנתן לי את האפשרות להתקדם אל עבר הבנים המתרוצצים ברחבת חצר הבית שלי.

"יש כוחות?" צעקתי לעברם.

"אני עם ליאם, ולואי לבד כי הוא לטענתו-'מדהים מדי'" נייל השיב.

"אז למי להצטרף?" שאלתי.

"תהיה שופט" צעק נייל בעודו מתנשף בכבדות. כמה זמן הם משחקים ככה?

"שתוק בלונדי" אמר לואי, "תצטרף אליי הארי". 
א-אני מדמיין או שהוא היה נחמד אליי? זה משהו שחשבתי שלא יקרה.

"אוקיי" הנהנתי בשקט והלכתי לכיוונו.

"אתה יודע שאני לא באמת בלונדיני, כן? אני חימצנתי את השיער" אמר נייל וכולם עצרו במקומם.

"מה?!" צעק ליאם.

"נייל האירי הורן, אתה צבעת את השיער שלך?!" צעק לואי ואני פרצתי בצחוק.

"חימצנתי" אמר נייל במבוכה וכולם צחקו.

"אוי תשתקו, זה לא הופך אתכם לפחות בנות ממני" אמר ואז קלט שלואי הבקיע גול לשער שלהם.

"נייל!!" צעק עליו ליאם.

"אשמתך" אמר נייל בסינון וגלגל את עיניו.

~

"החושך ירד, זמן לקומזיץ!" צעקתי בזמן שנייל החל מתקדם אל עבר השער.

"נו באמת, הייתי מבקיע עכשיו!" מלמל בעצבנות.

"זה מה שאמרת ב-5000 הפעמים הקודמות" מלמלתי בציניות.

"שתוק" בעט נייל את הכדור לעברי, אך התחמקתי בגיחוך.

נכנסתי פנימה, סורק את המקום בעיניי במטרה למצוא את האח. אמא שלי נוהגת להזיז אותה כל כמה ימים. האח שלנו קצת גדולה ותופסת הרבה מקום, כך שאמא מתקשה למצוא לה מיקום קבוע.