"אבל אני לא רוצה ללכת לשם!" אמרתי ללואי בכעס, הוא לא יכול להכריח אותי.
"אנחנו חייבים! אתמול אמרת שאתה מסכים, אז כבר ארזתי!" אמר בציווי והכניס את המזוודות למכונית.
"אתמול לא שמעתי אותך טוב. אוף, אני לא מאמין שאתה מכריח אותי לעבור לארץ היוניקורנים!" התלוננתי.
"ארץ היוניקורנים היא מדהימה! הנה, קח את הפלייר שמצאתי!" אמר והושיט לי את פיסת הנייר המקומטת שהייתה בידו.
פתחתי את הנייר המקומט וישרתי אותו.
"אני לא מאמין" פלטתי למראה התמונה המצולמת שבכף ידי, בה היו המון יוניקורנים, אמנם הם לא היו יוניקורנים רגילים, לפחות לא כמו שאני דמיינתי אותם- הם היו בצבע זהב, מכף רגל ועד ראש, לבושים בחולצות גדולות בצבעים כהים עם ציורים מחשמלים.
כמה מהם אפילו ניגנו בגיטרה חשמלית, מה שהתאים לרוח הרחוב השחור-אפרפר.
"אז מה אתה חושב הארי?" שאל לואי, ומרוב התלהבות לא יכולתי לענות לו.
"הארי? הארי!" חזר על מילותיו בקול רם יותר.
"הארי, אתה קם?" אמר לואי שלפתע היה עם ראשו מעליי, מנענע את ראשי.
"כן, כן.." מלמלתי לעברו, מסתכל ורואה שאני במיטה, זה היה רק חלום.
ריח של בוקר חרך את אפי, התפשט בכולו.
"אוקיי, מעולה. קבעתי עם הבחורה מתחנת המשטרה, נלך לראות אותה עוד חצי שעה. עכשיו קום ותתארגן!" צעק לעברי בסמכותיות.
"אתה החבר הכי טוב שהיה לי" מלמלתי לעצמי.
"תודה, תודה רבה" העיר לעברי, מסתבר ששמע.
קמתי ושפשפתי את עיניי, מנסה להסתכל על האור הבוקע מן החלון מבלי להתעוור.
התחלתי להתהלך אל הארון, בתקווה שאמצא מה ללבוש.
למזלי, אמא קיפלה את הכביסה לפני שנסעה, כך שכל הבגדים שאני אוהב היו בארון. מה שמזכיר לי- אני חייב להתקשר אליה.
אעשה את זה אחרי שאתארגן.
~
לאחר שהתלבשתי והתארגנתי, ירדתי למטה, צופה בלואי יושב בכיסא השולחן במטבח וחושב.
"על מה אתה חושב?" קראתי לעברו וקיפצתי במדרגות, ממדרגה אחת לשתיים שאחריה.
מבטו בהפתעה נחת עליי, ולאחר שניות בודדות הוציא ממנו חיוך קטן.
"על מה אני יכול להכין לאכול בעשר דקות" ענה בחולמניות.
YOU ARE READING
Frozen (L.T-H.S)
Fanficהסיפור לא גמור ולצערי לא אמשיך לכתוב אותו :( לואי הוא נער בודד שמנסה להגשים את החלום שלו, למרות הסוד האפל שמסתיר. אף אחד לא יודע על הסוד... עד שהארי כמעט משתין עליו. מכיל: מחשבות אובדניות, פגיעה עצמית, להט"ב, על טבעי, לארי. נכתב משתי נקודות המבט- של...
