גורל//לארי סטיילינסון

פרק 1

נ.מ כללית לואי
עוד יום.
עוד יום שלואי הצליח לשרוד.
עוד התעללות שהוא ניצח.
לואי עכשיו בדרכו חזרה למקום החם והבטוח שלו, הבית.
במהלך דרכו לואי רק מנסה לעצור את הדמעות.
הוא לא רוצה לתת להן לזלוג במורד פניו.
הוא לא רוצה להישבר שוב.
הוא מרגיש את הבטן שלו, זועקת לאוכל.
השעה 15:00 בצהריים והוא עדיין לא נתן לה משהו קטן כדי שתתמל.
הוא לא צריך.
ללואי יש חוק שהוא עומד בו כבר שבועיים.
אוכל רק ארוחה אחת ביום והיא ארוחת הערב.
למרות מה שעובר בגופו כרגע, הוא לא חודל ממנהגו לחייך לעוברי אורח תמימים וללטף כלבים נחמדים.
הוא לא חושב שלאף אחד מגיע לקבל ממנו מבט לא נחמד כשבסך הכל הלך לידו ברחוב (אתה כזה חמוד לואי אני לא יכולה🥺 - ה.כ).
לואי תמיד מנסה לקחת מכל דבר רק את הטוב שבו, ועד שהגיע לתיכון גם הצליח, אך מאז שהגיע לתיכון לואי מחפש בכל דבר את הטוב חוץ מבעצמו.
בעצמו לואי מחפש רק את הרע, ואת הפגמים, למרות שאין הרבה כאלה, כדי לשפר אותם ולהפוך את עצמו ליותר טוב ואז אולי יאהבו אותו בבית הספר.
לא אכפת לו אם בדרך הוא ייפגע בעצמו.
הרי זה המחיר לשלמות לא?.
לואי נכנס לביתו לאחת הליכה ממושכת של 15 דקות, ובירך לשלום בחיוך מזוייף במיוחד את אחיותיו, שהגיעו ארבעתן לפניו מבית ספרן מוקדם יותר באותו היום.
לואי היה היום יותר עצוב מבדר״כ כך שהיה חסר כוחות לשוחח עם אחיותיו, וגם היה חייב ללכת לחטא את פצעיו מבית הספר, אז בלי שאלות מיותרות הוא עלה במהירות לחדרו ונעל את הדלת.

—

לואי סיים לחטא את הפצעים, והחליף לבגדים יותר נוחים שעדיין יסתירו אותם.
הוא לקח את האוזניות ואת הטלפון שלו ויצא בלי מילה מיותרת מהבית לכיוון היער.
הוא רצה לרוץ קצת.
לשחרר אנרגיות.
אחותו לוטי ניסתה לשאול לאן הוא הולך אך זה היה מאוחר מדי והיא הניחה שהלך לפגוש חבר.
הוא ידע מראש, שלא הרבה אנשים נוהגים ללכת יער, כך שיהיה לו שקט.

נ.מ לואי
סגרתי את דלת ביתי ויצאתי לאוויר הנעים שבחוץ, תוך כדי הפעלתי את המוסיקה באוזניות.
היער לא רחוק מביתי.
הוא במרחק הליכה קצר של 10 דקות, מה שמוביל לכך שאין לי יותר מדי ללכת עד שאגיע.
עד שאוכל לשחרר את מה שאני באמת מרגיש.
עד שאוכל לתת לדמעות לזלוג שוב במורד פניי.
רק שהפעם אף אחד לא יראה אותי או ילעג לי.

—

לאחר הליכה של 10 דקות הגעתי ליער,
התחלתי בריצה והרגשתי את בטני מעט כואבת.
לא פשוט לרוץ על בטן ריקה, אבל ככה אני ארזה מהר יותר, ואולי יתחילו לאהוב אותי כי לא אהיה שמן.
אני באמת לא מבין מה עשיתי רע שמגיע לי היחס הזה מהם.
אני מתכוון, אני מבין.
אני שמן,
אני טיפש,
אני בוכה מכל דבר כמו ילדה עם קוקיות ולא נלחם חזרה כשמכים אותי.
למזלי הם עדיין לא יודעים על היותי נמשך לגברים, כך שהם לא צוחקים על העובדה שאני גם פאגוט פגום.
שלא תבינו לא נכון, אני חושב שכולם טובים כפי שהם, ואנשים שנמשכים לבני מינם הם בסדר גמור, אבל אצלי זה פגם. השאלה היחידה שלי היא למה אי אפשר לקבל אותי למרות הפגמים שלי?
לא פעם ולא פעמיים יצא לי לחשוב מה יקרה אם אני אסיים הכל, הרי בבית הספר המליצו לי על כך מספר פעמים.
הבעיה שכל פעם אני מקבל רגליים קרות ומוותר.
הכי רחוק שהגעתי זה החתכים.
יש ביער אגם נחמד ולא רחוק ממני.
אני יכול פשוט להיכנס אליו ולא לצאת.
המשכתי בריצה ומשום מקום הרגשתי גוף גדול שנתקע בי ומפיל אותי על הקרקע,
הסתכלתי מסביבי וראיתי שאני ליד אחוזה ענקית,
ושנתקלתי בגבר.
הוא נראה טוב.
שיערו ארוך ומתולתל ועיניו ירוקות.
מבטו מאיים במיוחד, והוא מוכר לי מאיפשהו.
השאלה היא מאיפה?