גורל//לארי סטיילינסון

פרק 10

נ.מ כללית

כבר כמה דקות שהארי ולואי בתוך הנשיקה שלהם.
בעולם הפרטי שלהם.
זאת הנשיקה הכי עוצמתית שהייתה להם עד עכשיו.
נשיקה שגרמה לשניהם להרגיש שלמים.
חשובים.
בטוחים.
צלצול טלפון קטע את הרגע שהולך להיחרט בזכרונם של השניים.
למה?
כי כל נשיקה, או מגע ביניהם נחרט בזכרון שלהם לנצח.
לוטי. (אני צוחקת בקול - ה.כ)
הארי ולואי גיחכו.
מסתבר שהם מעבירים רגשות אחד לשני כבר קרוב לעשר דקות.
הארי מרים את הטלפון שלו ועונה לשיחה.
לא מוריד את מבטו מעיניו של לואי לרגע אחד.
העיניים שעושות אותו שמח.
העיניים שהוא טובע בהן.
העיניים שאומרות לו, אתה בבית עכשיו.
העיניים שלא משנה מתי הוא יפגוש אותן הוא ירגיש מוגן.
״היי לוטי מה נשמע?״, הוא אמר עדיין לא מפוקס.
״מה נשמע?! אדון הארי אדוארד סטיילס מה פאקינג נראה לך?!", הצעקה הזאת הספיקה כדי לפקס את הארי תוך חצי שנייה.
״מאיפה את יודעת מה השם השני שלי?״.
לואי גיחך.
הארי חייך כתגובה.
״מה זה פאקינג משנה עכשיו?!״
״תראי לוט״.
״אל תקרא לי לוט״.
״אחותי את במחזור או מה?״
״אדוארד״.
״אוקיי, תראי, אני באמת כל-כך מצטער. אני באמת פישלתי ולא שמרתי עליו מספיק וזה כל-כך פאקינג כואב לי המחשבה של איפה הוא עכשיו ומה שהוא עשה לעצמו ואני גם בכיתי כמו ילדה מזדיינת עם קוקיות, אבל באמת שתדעי שאני אוהב אותו ואני לא אפגע בו בחיים ואני דואג לו הכי שיש״.
״איפה אתם עכשיו?״.
״אני לא ממש יכול לספר לך אבל אם את רוצה להגיע לכאן פשוט תגידי לנייל שיקח אותך לבניין H.
הוא כבר יבין לבד איפה זה״.
״ביי״.

נ.מ הארי
הסתכלתי על לואי שחייך אליי.
החיוך שלו.
אני יכול להסתכל עליו לנצח.
אני לא מאמין שכמעט איבדתי אותו.
אם הוא לא היה מתעורר לא הייתי סולח לעצמי לעולם.
״הארי אתה בוהה״.
״סליחה״.
״אל תתנצל״, הוא גיחך.
״אז לוטי באה?״.
״כן. משוגעת אחותך. או שהיא במחזור או שהיא על סמים. זה לא אנושי הצעקות שהיא דפקה לי באוזן״.
״היא כנראה דואגת לי. למרות שזה לא הגיוני״.
״לואי, אהוב שלי. לעולם אל תוריד מעצמך. אתה יפה. אתה מושך. אתה חמוד. יש לך אופי מדהים. אם אתה מחייך אתה גורם אושר לכל מי שנמצא מסביבך. אתה כל-כך מדהים וכל-כך כואב לי שאתה לא רואה את זה״.

התקרבתי לעברו, מלטף את הלחי שלו.
דמעה בודדה זלגה מעינו במורד פניו.
ניגבתי אותה.
כשהוא בוכה אני נשבר.
הוא כל-כך מדהים שזה לא מגיע לו.
עצמתי את עיני מוכן להיסחף לתחושה המדהימה שעוטפת אותי בכל פעם ששפתנו נפגשות.
תמיד כשאנחנו מתנשקים אותה התחושה הלא מזוהה שהייתה לא מוכרת עד שפגשתי אותו מגיעה.
התחושה שמרגיעה אותי.
הרגשתי את שפתיו על שלי.
״לואי! אתה בסדר? איך אתה מרגיש?״, צעקה שהגיעה מקול נשי עצרה אותנו ואלוהים כמה שזה עצבן אותי.

נ.מ כללית
הארי לפתע הרגיש משהו דוחף אותו ומתיישב במקומו על הכיסא שליד מיטת בית החולים.
לוטי.
הוא שמח לראות כמה לוטי דואגת ללואי וקיווה שלואי יצליח לראות את זה גם.
בזמן שלואי ולוטי דיברו הארי ניגש לנייל נותן לו חיבוק אחים ויוצא איתו אל מחוץ לחדר להתעדכן בכל מה שקרה במאפיה ובבית שלהם עד עכשיו.