גורל//לארי סטיילינסון

פרק 6

נ.מ כללית (כל הפרק יהיה כתוב ככה, סליחה מראש)

בוקר.
מהו בוקר?.
בוקר הוא הרגע שאתם מתעוררים אחרי מנוחה של כמה שעות, בה חלמתם חלומות טובים או רעים, אל יום חדש שאינכם יודעים מה יקרה בו, ומתחילים את השגרה שלכם שוב.
לפעמים השגרה משתנה וזה גורם לבוקר להיות נעים יותר.
זה נותן לכם סיבה חדשה לקום בשבילה.
וזה בדיוק מה שקרה להארי ולואי בבוקר הזה.
השגרה שלהם השתנתה מקצה אחד לקצה השני, והם רק יכלו להודות על כך.
השמש עלתה בשלמותה לפני לא יותר מ10 דקות, ציפורים מצייצות לאוויר הנקי והקריר של בוקר סוף חודש ינואר.
ממש בעוד שבוע וקצת הארי יחגוג את יום הולדתו ה-19.
הארי היה הראשון להתעורר.
אחרי השיחה של השניים אמש, הם נרדמו ביחד על מיטת בית החולים.
נכון,
מיטות בית חולים הם קטנות ולא נעימות,
אבל כשהיו עטופים בזרועות האחר,
הם הרגישו כאילו הם ישנים על ענן,
ויכלו לישון גם על סלע.
הארי לא האמין שאמש הוא סיפר ללואי את כל מה שקרה באונס שלו (לספר למישהו שאתה מכיר פרטים על האונס שלך זה הדבר הכי קשה בערך שקיים, ואני אומרת מניסיון - ה.כ).
הוא לא סיפר את כל הפרטים על האונס לאף אחד.
טוב,
עד אתמול.
הארי הפסיק להתכחש לעובדה שהוא מרגיש משהו ללואי,
ואתמול הוא הבין שזה יותר מסתם רצון לזיין את הנער הנמוך.
הוא הבין את זה בנשיקה שלהם.
אולי זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהארי מתנשק עם מישהו,
אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא הרגיש משהו.
הפעם הראשונה שהוא הבין על מה כולם מדברים.
בדרך כלל הארי לא מרגיש כלום בנשיקות, והוא עושה את זה כדי שהאנשים שהוא שוכב איתם לא יתחילו לחפור לו, אבל בנשיקה עם לואי היה משהו מיוחד.
הוא הרגיש בבית.
הוא הרגיש שהוא מצא את המקום השקט והבטוח שלו.
הוא הרגיש כאילו הוא בתוך מערבולת של רגשות.
הוא היה שמח.
השפתיים הרכות בטעם הדובדבן של לואי כנגד שפתיו הרגישו כמו פאזל שמתחבר.
אחרי כמה דקות הארי שם לב שהוא בוהה בלואי.
אבל לואי כל-כך יפה שזה לא היה לו אכפת.
הוא בהה בקווי המתאר היפים של פניו.
באיך שהשפתיים האדמדמות והדקיקות שלו פרודות במקצת ומשחררות נשימות רגועות וחמימות על צווארו.
באיך שהעיניים שלו סגורות בשלווה.
באיך שהוא נראה רגוע.
באף שהתאים בצורה מושלמת לפניו.
הוא נראה כל-כך שליו ורגוע, שהארי פוחד שלואי עלול להישבר בכל רגע.
לפתע לואי פותח את עיניו ופוגש בירוק שבעינו של הארי.
הירוק הזה,
הוא יותר יפה מהירוק של הדשא אחרי יום גשום,
הוא יותר יפה מהירוק של הגבעול של הפרח שלואי הכי אוהב,
הוא יותר יפה מהירוק של התפוח הכי ירוק שקיים,
וכל זה,
כי זה הירוק של הארי.
לואי לא יודע שהארי חושב בדיוק את אותו הדבר על הכחול בעיניו של לואי.
הארי חושב שהכחול בעיניו של לואי יותר יפה מהכחול של האוקיינוס,
הוא יותר יפה מהכחול של השמיים,
הוא יותר יפה מהכחול של החולצה הכחולה האהובה על הארי,
וכל זה,
כי זה הכחול של לואי.
שני הבנים יכולים לשקוע בעיניי האחר במשך שעות, ואם לא היו שומעים את צלצול הטלפון של הארי, זה גם היה קורה.
״היי נייל משהו חשוב?״, הארי שאל את נייל שבצד השני של הטלפון, וליטף קלות את פניו של לואי בחיוך.
הקול שלו בבוקר, חשב לואי.
הקול של הארי בבוקר הוא צרוד ועמוק.
ממכר.
כזה שאתה יכול להקשיב לו במשך כל היום.
״לא אני אגיע יותר מאוחר יש לי מישהו להכיר לכם״, הארי המשיך והסתכל תוך כדי על לואי בחיוך, נותן לו נשיקה קלה על האף.
״כן תשלח אותם בלעדיי ותוודא שהכל קורה כמו שצריך. תגיד גם לזאין וליאם שיש לנו שיחה לעשות. ביי אחי״.
הארי סיים את השיחה. הוא הסתכל לכיוונו של לואי וחייך, מתקרב על מנת לנשק אותו. 
״הו לא לא לא אדון הארי, אם אתה רוצה לנשק אותי כדאי שתצחצח שיניים קודם״,לואי אמר להארי מצביע לכיוון השירותים, והארי צחק, מרים את לואי על ידיו, כשרגליו של לואי כרוכות סביב מותניו וידיו סביב עורפו ושניהם מצחקקים. הארי סחב ככה את לואי לחדר המקלחת והשירותים שהיה צמוד לחדרו של לואי, וכשקלטו שאין להם מברשת או משחת שיניים, הארי לקח את לואי בחזרה על המיטה, מניח אותו בעדינות, והלך במהירות לקנות מהסופר פארם שהיה בקומת הכניסה לבית החולים.
לאחר שצחצחו שיניים ביחד, ועשו כמה תמונות (הארי מצחצח שיניים🥵🥵🥵 - ה.כ), הארי סוף סוף נישק את לואי את הנשיקה שחיכה לה,
בתשוקה,
מוצץ את שפתו התחתונה של לואי בעדינות, ומחליק את לשונו לתוך פיו, חוקר אותו, כשלואי עושה את אותו הדבר בדיוק.   
הלשונות שלהם נקשרו אחת בשנייה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהארי באמת חיכה לנשיקה. 
הנשיקה הייתה עדינה אך מלאת תשוקה, וגרמה לבטנם של השניים לכאוב מרוב התרגשות.