טוב אז בגלל כל המצב הבטחוני וזה לא העליתי פרק אז אני מעלה עכשיו, מזכירה לכם להצביע ולהגיב, תתכוננו לחפירה בסוף הפרק 🤠 אוהבת מלא 🥰
נ.מ כללית
כאב.
מה זה כאב?.
כאב זה סבל.
כאב הוא מצב שהגוף מסמן שהוא במצוקה.
שקשה לו והוא לא יכול יותר.
שהוא צריך מנוחה.
כאב הוא גם מצב בו הנפש לא מסוגלת להכיל יותר.
שהיא כואבת.
שהיא מדממת והיא צריכה מישהו שידביק עליה פלסתר.
כאב הוא לואי.
לואי הוא כאב.
לואי הוא כאב מכל הבחינות.
פיזית ונפשית.
קשה ללואי.
אבל לואי לעולם לא יודה בזה.
ללואי כל-כך אכפת מאחרים, שהוא מזניח את עצמו.
מתעלם מהבעיות שלו.
כשללואי כואב נפשית, הוא מעביר את הכאב לפיזי, כזה שקל יותר להתמודד איתו.
כשללואי כואב פיזית, הוא חושב על כל הפגמים שבו, ולמרות שזה לא קל יותר להתמודד, זה מעסיק אותו.
לואי רגיל לקום בכאב בבוקר, אבל כלום לא הכין אותו לכאב של הבוקר הזה.
(אני יודעת שהפסקה הזאת קצת מוזרה אבל תמודדו - ה.כ)
נ.מ לואי
בוקר.
חרא.
אני שונא בקרים.
לפעמים אני לא מבין למה אני פשוט לא ממשיך לישון לנצח.
למה אני חייב להתעורר כל בוקר מחדש.
פתחתי את העיניים שלי נזכר באירועי הימים האחרונים.
הארי הגיע לבית הספר שלי, ראה איזה מסכן אני, לקח אותי לבית חולים, שברתי את האף והרגל וסדקתי את האגן, הארי ואני התנשקנו, הארי ואני ישנו ביחד, הארי ואני התנשקנו, הארי ואני ישנו ביחד שוב.
הארי.
לפעמים אני לא מבין איך הבן אדם הכל-כך עדין הזה הוא ראש העולם התחתון.
הוא כל-כך טוב שזה לא ייאמן.
עכשיו קלטתי שאני בבית שלו.
שישנתי איתו באותה המיטה.
במיטה שלו.
שישנתי עטוף בריח שלו ובו.
שהוא הציג אותי אתמול כבן הזוג שלו.
אבל זה שכואב לי הסיח את דעתי.
לא דמיינתי שלשבור משהו זה כל-כך כואב.
אבל זה מגיע לי.
אני פגום.
מפגר.
חסר תועלת לעולם.
מיותר.
אז זה מגיע לי.
הסבל.
אני צריך לסבול.
ניסיתי להתרומם טיפה למצב של ישיבה אבל לא יכלתי.
הגוף שלי לא נתן לי.
לא רציתי להעיר את הארי אז ניסיתי שוב.
כואב.
התחלתי לבכות.
כואב.
הרגשתי תזוזה לידי וראיתי שהארי התעורר.
פאק.
לא רציתי שהוא יראה אותי בוכה.
שלא יחשוב שאני מסכן.
״לואי למה אתה בוכה אהוב?״, הארי שאל וליטף בעדינות את הפנים שלי.
״כואב לי״, עניתי והשפלתי את מבטי.
הארי לא אמר כלום אז הנחתי שהוא בטח צוחק עליי עכשיו, אבל פתאום הוא הניח את האצבע שלו על הסנטר שלי, מרים את ראשי בעדינות עד שהעיניים שלנו נפגשו.
כחול מתערבב עם ירוק.
כחול שוקע בירוק.
״לעולם אל תשפיל את המבט שלך״, הוא חייך אליי חיוך חם ונשק לשפתיי בעדינות.
שוב התחושה של הפרפרים בבטן שלי.
התחושה שהלב שלי מפסיק לפעום לרגע ואז הוא חוזר לפעום בכל הכוח.
התחושה שמחממת את כולי ומעבירה במורד עמוד השדרה שלי צמרמורות נעימות וחמימות.
התחושה שאתה רוצה לצעוק לעולם כמה אתה מאושר.
הנשיקות האלה הם הרגעים היחידים ביום שאני באמת שמח.
הארי ליקק את שפתיי עם הלשון שלו, מסמן לי לפתוח את פי ובשנייה שעשיתי זאת הוא דחף את לשונו פנימה.
YOU ARE READING
גורל//לארי סטיילינסון
Romanceובאותו הרגע, כשהם שכבו אחד לצד השני, כשהכחול מתערבב עם הירוק, הם שניהם ידעו שהדרך בה נפגשו, הכירו והתאהבו, היא לא הייתה צירוף מקרים. כמו שהגורל של השמיים הכחולים והדשא הירוק הוא להיות ביחד לנצח, כך גם הגורל של השניים, שהביא אותם הביתה. מכיל: ...
