גורל//לארי סטיילינסון

פרק 14

חזרתי!!
מזכירה לכם ללחוץ על הכוכב הקטן כדי להעלות לי חיוך 🤍

נ.מ כללית

איך יכול להיות שהזבוב נשאר ככה על הקיר בלי ליפול?.
הזבוב חופשי.
מתעופף לו.
יש לו שש רגליים.
שלוש בכל צד.
שתי עיניים.
אחת מכל צד.
ושתי כנפיים.
גם, אחת מכל צד.
לואי מתרכז בזבוב שעל הקיר.
מסיח את דעתו מהמתרחש.
מהבן אדם שקשר אותו לשולחן הגדול עליו הוא נמצא.
מהבן אדם שעסוק בלטרוק את גופו לתוך גופו של לואי.
הוא מצא שהרבה יותר קל לעבור את הימים כשמוצאים דברים לחקור.
להתעניין בהם.
להסיח את דעתו ממה שבאמת קורה.
בין אם זה מכות, בין אם זה אונסים, ובין אם זה השפלות מכל סוג שהוא.
לואי נמצא כבר 5 ימים אצל החוטף שלו.
אוליב קארי.
האיש חסר הרגשות שמתעלל בלואי.
לואי הפסיק להרגיש.
לחלום.
לקוות.
הוא סובל.
ואף אחד לא נמצא לידו כדי להציל אותו.
גופו מלא בסימנים שנעים מהצבע האדום ועד לצבע השחור.
הוא התחיל לאבד תקווה שהארי יבוא.
הרי כבר חמישה ימים שהוא חטוף ואף אחד לא מגיע.
כולם בטח שכחו ממנו.
הרי כולם רצו שיעלם.
עכשיו הוא נותן להם את זה.
הוא רזה מאוד.
הוא אוכל 2 פרוסות לחם יבש ומקבל 5 כוסות מים ביום.
אם זה ימשיך ככה תוך שבועיים הוא יתמוטט.
לואי חזר לדיכאון.
הוא אפילו לא מצליח לבכות יותר.
כי הוא הפסיק להרגיש.
הוא לא מביע רגשות.
אדיש.
עוד יומיים נגמרת שנת הלימודים.
לואי לא מאמין שהוא הולך להפסיד את היום האחרון של השנה.
הוא חשב המון על הארי.
הארי שלו.
הארי שהציל אותח מהכל.
מכל מה שהלך ועכשיו חזר.
הוא מחפש אותו?.
הוא שם לב שנעלם?.
הוא דואג לו?.
לואי לא יודע את התשובות אבל מקווה שהן חיוביות.
מעניין מה עם המשפחה שלי.
הוא תהה אם הם מתגעגעים אליו.
אם הם מחפשים אותו גם.
דואגים לו.
רוצים שיחזור.
או שהם צוחקים על זה עכשיו.
לואי יודע שזה רק עניין של זמן עד שמשהו יקרה.
עד שיירו בו והוא ימות.
או עד שיימאס להם, ויזרקו אותו לרחוב.
מעניין מה קורה עכשיו בעולם של חדי הקרן.
הייתי רוצה לפגוש אחד כזה.
הדם שלהם בצבע כסוף.
העור לבן טהור.
הם יפים.
המחשבות של לואי ממשיכות לנדוד למקומות אחרים.
הוא כל הזמן מחכה שהרגע הזה יסתיים.
הוא מעדיף להיות קשור בחדר הקטן שהוא נמצא בו בלי אוכל ולהיות מוכה כל הזמן מאשר להיאנס פעם בשלוש שעות.
את בגדיו לקחו לו.
לא נותר לו כלום.
לא נותנים לו לצחצח את שיניו או להתקלח.
אין לו זכויות.
ואם מנסה להתנגד הוא נענש.
העונשים לא נעימים בכלל.
כואבים.
זה מגיע לי.
זאת הייתה המחשבה הקבועה של לואי מאז היום השלישי שלו שם.
הרי הוא פגום, ולמרות שזאת לא הכוונה שלהם אולי הם יצליחו לתקן אותו.
״תחזור לפינה שלך סיימנו לבינתיים״, ירק האיש הגבוה אל עברו של לואי.
האיש היה בערך מטר תשעים, בעל שיער בלונדיני, עיניים חומות וגוף שרירי מאוד.
האיבר שלו היה גדול, והוא היה אחראי לאונסים של לואי בשעה שמונה בבוקר ושמונה בערב.
לואי למד להכיר שלאיש קוראים דניאל, והוא עובד של הבוס.
מעניין מי זה הבוס, הוא חשב.
לואי זחל מהמיטה לעבר פינת החדר ודניאל קשר אותו בחזרה.
דניאל ריחם על המסכן.
הרי חוץ מלהתאהב בהארי סטיילס הוא לא עשה כלום.
לדניאל היה בן זוג גם.
ג׳יימס.
הוא אהב אותו יותר מהכל, וכאב לו לראות שהנער הקטן סובל כל-כך רק בגלל שמצא אהבה.
״אל תדאג אני בטוח שהוא מחפש אותך״, לחש דניאל לעברו של לואי.
הוא לא יכל לעשות כלום.
הרי אם יעזור לנער בעל העיניים הכחולות, אוליב יפגע בג׳יימס ובמשפחתו.
הארי.
גיחוך מצא את דרכו מפיו של הנער הרזה.
הוא איבד כל תקווה בכך שמישהו יבוא להציל אותו.
בטח הארי מצא מישהו אחר.
טוב יותר.
יפה יותר.
ובלי כל בעיות לטפל בהן.