פרק 12

618 48 48
                                    

היי לאבס!!
אני שונאת לכתוב בתחילת הפרק אבל ככה אני בטוחה שאתם קוראים את זה, אז מזכירה לכם שפתחתי עמוד בטיקטוק אז צ׳אפ צ׳אפ לכו!!
כמובן אל תשכחו להצביע, לשתף ולהגיב כדי שנגיע ל400 הצבעות!!

נ.מ כללית
חצי שנה.
חצי שנה של אהבה,
בכי,
כאב,
שמחה,
בדיחות,
חיבוקים,
נשיקות,
וכל הדברים הרגילים שכל זוג שפוי עושה.
תאמינו או לא, אבל לואי נמצא במקום אחר לגמרי אחרי חמשת החודשים שעברו מאז יום החודש הראשון שלו ושל הארי.
מצבו החברתי?
הוא הילד הכי מוכר ומקובל בבית הספר.
כמובן, חלק מזה נגרם בזכות הבן אדם שאיתו לואי נמצא בזוגיות, אבל גם הרבה מזה זה בזכות האישיות של לואי.
כמו שאתם כבר יודעים לואי אף פעם לא היה פגום או כל דבר אחר מהדברים שאמרו עליו, ורק כשהוא הגיע לבית חולים בגלל ניסיון ההתאבדות, הילדים בבית ספרו הבינו שטעו ושינו את גישתם.
היום, הילד שהכי הציק ללואי, הוא חברו הטוב ביותר.
קוראים לו שון מנדס.
העסק של הארי ממשיך לשגשג, ועובד חדש בדיוק הצטרף.
הוא הולך להיות חלק מפועלי הרצח של הארי.
ראיין ג׳ונסון.
הארי בדק עליו וגילה שלפני כן ראיין עבד אצל המתחרים, אבל לאחר ראיון עמוק ביותר של עינויי הקבלה למאפיה של הארי, הוחלט שראיין כשיר להתקבל.
לוטי ונייל עדיין ביחד, מאושרים מתמיד, ונייל כבר הפך לבן בית אצל הטומלינסונים.
זאין וליאם הודו באהבתם לפני כשלושה חודשים והתחילו לצאת רשמית.
הם הפכו לזוג רשמי לפני כחודש וחצי, ונייל הביא להארי 20 דולר, כי הארי ניצח בהתערבות הקטנה שלהם.
עכשיו לדבר הכי מעניין, איך אמא של לואי קיבלה את זה שלואי יוצא עם הארי.
בלשון המעטה טוב זה לא היה.
גם אביו החורג של לואי, לא קיבל את זה טוב במיוחד.
זה לקח המון שכנועים ומפגשים עם הארי עד שהם השתכנעו שהוא בסדר וקיבלו אותו בחום ואהבה למשפחה.

נ.מ הארי
היום יום ראשון, אז למזלי לואי לא נמצא בבית הספר, אלא כאן איתי.
היום אנחנו חוגגים חצי שנה ביחד.
אושר זאת לא מילה כדי לתאר את מה שאני מרגיש.
אני אסיר תודה.
אני אסיר תודה על כמה שהשתניתי בזכות הילד הזה.
חייכתי לעצם המחשבה עליו וקירבתי אותו לגופי.
הרגשתי תזוזות קטנות ולכן הנחתי שהתעורר.
״בוקר חצי שנה שמח דובון שלי״, הוא אמר בקול הצרוד שלו של הבוקר.
״בוקר חצי שנה שמח קטנצ׳יק, מה אתה רוצה שנעשה היום?״.
השעה רק תשע בבוקר, אז יש לנו את כל היום לעצמנו.
״אני לא יודע, חשבת אולי על משהו?״.
״חשבתי שאולי נלך ללונה פארק״.
״לבריכה? כן זה נשמע רעיון מצוין!״, הוא צחק וקבר את ראשו בצווארי.
יכלתי להרגיש את החיוך שיש על שפתיו.
יכול להיות שהוא מפחד?.
״אדון לואי וויליאם טומלינסון, יש מצב שאתה קצת קצת מפחד?״.
״אני? מה פתאום!״, הוא קבר את ראשו עמוק יותר בצווארי.
התחלתי לצחוק.
הוא מפחד.
״מה אתה צוחק? זה לא כיף בכלל לנסוע בתוך רכבת, בחושך, כשקופצים עליך שלדים ואתה לא יכול לברוח״.
״נו לואי אני אשמור עלייך!״.
״טוב בסדר, חצי שעה ויוצאים״.

גורל//לארי סטיילינסוןWhere stories live. Discover now