גורל//לארי סטיילינסון

פרק 3

היייי רציתי להודות על הצפיות שיש עד עכשיו, ואני באמת אשמח אם לפני שאתם קוראים תלחצו על הכוכב הקטן כי זה לוקח פחות משנייה וממש משמח אותי ועוזר לי❤️

נ.מ כללית
הארי ולואי בדרכם למסעדה האהובה על הארי.
מסעדת סושי והמבורגר (אין קשר ביניהם אבל תזרמו איתי - ה.כ).
״איך קוראים למועדון שאנחנו הולכים אליו?״, שאל לואי את הארי שובר את השתיקה הארוכה והמביכה ששררה באוטו.
זאת הייתה שתיקה מהסוג שאפשר להרגיש.
שתיקה מהסוג שאתה מפחד שישמעו את הנשימות שלך כי הכל כל-כך שקט.
שתיקה מהסוג שאפשר לקחת סכין ולחתוך אותה באוויר.
שתיקה שאת הלב שלך פועם, אתה תשמע.
שתיקה כזאת.
״טוב שהזכרת לי. שכחתי לעדכן אותך שוויתרתי על המועדון ושאנחנו בסוף נוסעים ל"Larry's"״, השיב הארי ללואי, וראה שהוויז אומר שהם נמצאים במרחק שתי דקות מהמקום.
״אני חושב ששמעתי עליה פעם, ואני לא רוצה לבאס אותך, אבל אני לא ממש רעב״.
מבט חרד על פניו של הנער הצעיר רק מהמחשבה שאולי הוא יצטרך לאכול.
אוכל.
בין הדברים מהם לואי פחד הכי הרבה.
לואי שנא לאכול.
לואי שנא מראות.
לואי שנא להסתכל על הגוף שלו.
לואי שנא לחשוב שאולי הוא עלה בעוד 200 גרם.
הארי הפנה לרגע את מבטו ללואי, וראה את המבט מלא החרדה שנח על פניו.
הוא היה די בטוח שזה בגלל שנושא האוכל עלה לאוויר, והבין שלואי כנראה סובל מבעיות אכילה.
הוא החליט שלא משנה מה, הוא יוציא מלואי מה עובר עליו, וידע אם זה קשור לעיניים שלו, שתמיד משדרות עצב.
אולי הלבט חסר החיים שתמיד היה על פניו.
הארי ידע שהלילה עוד יהיה ארוך, לכן הניח לנושא הזה לבינתיים והשיב ללואי על אמירתו.
״אם אתה לא רעב, אז אפשר סתם למצוא איזה ספסל נחמד לשבת בו ולדבר. הנה אני רואה כאן פינה נחמדה״.
הארי התקדם לכיוון הפינה שראה והחנה את האוטו על המדרכה שני מטרים מהספסל.
הם יצאו מהרכב, ולואי מיהר לומר להארי שהוא הולך לקבל דוח.
וכמו שלואי ציפה, הארי כתגובה ציחקק והזכיר ללואי שהוא הארי סטיילס.
לואי ידע שלהארי יש מספיק כסף לשלם דוח חנייה מסכן, אבל הוא רצה לגרום להארי לצחוק.
לואי אהב אנשים צוחקים.
מאושרים.
מייחל לרגע שיוכל להיות כמותם.
לפי מה שלואי ראה ושמע עד כה, כשהארי צוחק, שתי הגומות בלחייו מופיעות בולטות במיוחד, והצחוק של הארי הוא כמו יצירת פסנתר של בטהובן.
לואי אהב את זה.
הוא אהב את זה יותר מצחוקם של אנשים אחרים.
הם התיישבו צמודים בספסל וידיהם נפגשו בטעות.
המגע הזה העביר זרמים מדגדגים ונעימים בגופם.
״אז מה קרה שהחלטת לוותר על המועדון? לא שהיה יוצא מזה הסקס שציפית אבל לפחות היית מנסה״.
הארי חשב לרגע מה לענות, אבל די במהרה ענה, ״אני מניח שיש סיבה שלא הגעת למועדון. לא רציתי לוותר על הפגישה שלנו, אבל גם לא רציתי לגרום לך לעשות משהו שלא תרצה, אז וויתרתי על המועדון.
זה יישמע לך מוזר עם מי שאני אבל אני לא אונס״.
לואי חשב על דבריו של הארי.
הארי אמר שהוא לא רצה לוותר על הפגישה עם לואי.
יכול להיות שהארי באמת רוצה להכיר את לואי?
יכול להיות שלהארי אכפת מלואי למרות שנפגשו רק פעם אחת והם מכירים כל-כך מעט זמן?
בדיוק כמו אצל לואי, השאלות האלה התרוצצו במוחו של הארי, ובדיוק כמו שלואי לא ידע את התשובות לשאלות האלה, גם הארי לא ידע.
אבל לואי זרם עם הארי.
נחמד ללואי עם הארי וזה מה שחשוב מבחינת לואי כרגע.
לפתע ללואי עלה רעיון למה שהם יכולים לעשות בפגישתם והציע שהם ישחקו את המשחק 21 שאלות.
הארי חשד מעט, כי חשב שאולי הציע את זה בגלל שלואי מרגל אחריו, אבל אז חשב שאולי הוא יצליח לגלות מה לואי מסתיר, ולבסוף הסכים.
״אוקיי, אז אני מתחיל. למה בכית אתמול ביער?״ שאל הארי את לואי נחוש לדעת מה עובר עליו.
לואי נלחץ מעט משאלתו של הארי, כיוון שאף אחד לא יודע מה הוא עובר וממש לא היה בתכנון שלו לספר להארי היום.
הוא ניסה להתחמק ושאל אפילו אם יש אפשרות לשאלה אחרת, אבל הארי היה נחוש ולא וויתר.
״שיהיה, סתם עבר עליי יום קשה, אין סיבה מיוחדת. עכשיו מניחים לנושא הזה״, אמר לבסוף לואי והארי הבין שהוא משקר ושייקח לו זמן להבין את הסיפור של לואי.
בינתיים לואי החזיר את הנושא לשאלות ואמר בחיוך, ״עכשיו תורי. אמממ מה אני יכול לשאול? אני יודע! מה הצבע האהוב עליך?״
הארי ציחקק מהתלהבותו של לואי, וחשב לרגע על שאלתו של לואי.
אם הייתם שואלים אותו את השאלה הזאת לפני יומיים הוא היה עונה בלי לחשוב פעמיים ששחור.
אולי אדום.
אדום ושחור הם צבעים כהים.
אפלים.
מרגיעים.
אבל מאז שפגש בלואי ועיניו המיוחדות, תשובתו השתנתה ברגע לכחול.
כחול הוא צבע יפה.
צבע האוקיינוס.
צבע השמיים.
צבע עדין.
״הארי?״, לואי שאל מעיר את הארי ממחשבותיו.
הארי קיפצץ במקומו מהבהלה, ולואי גיחך.
המון זמן זה לא קרה לו.
הגיחוך.
לואי חשב שהוא כבר שכח איך עושים את זה.
הארי חשב שהסאונד של הגיחוך של לואי כל-כך יפה, עד שהיה נחוש לגרום ללואי לצחוק צחוק אמיתי עד סוף שיחתם.
״כן כן, חלמתי לרגע. כחול. עכשיו תורי. כמה אחים ואחיות יש לך?״, זה אמנם היה מידע שהארי יכל לבקש מאנשיו שייבדקו ויודיעו לו, אבל רצה להכיר את לואי דרך לואי, ולא דרך האנשים שלו.
חוץ מזה שידע שאם הוא רוצה לגלות מה עובר על לואי הוא יצטרך לעשות זאת בעדינות ואם ישאל עוד שאלה בנושא, זה כבר יהיה שקוף.
״יש לי ארבע אחיות. לוטי, פיזי, פיבי ודייזי. פיבי ודייזי תאומות זהות ומציקות במיוחד אז אל תנסה לגור איתן בחייך״.
״אני באמת מרחם עליך לואי. לי יש רק אחות אחת וזה סיוט. אז ארבע? ושתיים מהן תאומות? לך תנהיג את המדינה או משהו״, אמר הארי צוחק וגורם ללואי לצחוק ביחד איתו.
וואוו.
כמה זמן לואי לא צחק.
אם הוא חשב שהוא שכח איך לגחך, הוא היה בטוח שהוא שכח איך עושים את זה.
התחושה הייתה טובה.
לצחוק.
זה כיף.
זה מרגיש משחרר.
קצב הלב עולה, וצליל מתגלגל יוצא ממיתרי הקול.
לואי חשב שהצחוק שלו מכוער.
הוא לא שמע אותו המון זמן, ועכשיו ששמע, התחרט על כך.
לא על הצחוק.
על הצליל.
הארי חשב להפך.
הארי חשב שהצחוק של לואי כל-כך מיוחד ויפה.
והחיוך שיש לו כשהוא צוחק.
שווה את הכל.
חיוך אמיתי.
קמטים קטנים מצטברים ליד עיניו של לואי.
הצחוק של לואי, הוא כזה שאתה יכול להקשיב לו כל היום ולא להשתעמם.
כזה שאתה מחייך רק למשמע שלו.
הוא רשם לעצמו בראש לגרום ללואי לצחוק יותר.
מחשבותיו של לואי על הצחוק של הארי היו זהות למחשבותיו של הארי על הצחוק של לואי.
בשביל שניהם זו הייתה הפעם הראשונה שהרגישו ככה כלפי מישהו, או עם מישהו.
תחושה של שמחה אמיתית.
תחושה של נוחות.
תחושה שהכל ורוד עם נצנצים.
זאת הייתה אהבה.
איך כל-כך מהר?.
כשאתה פוגש את האדם הנכון, אתה מיד יודע שזה זה.
לא נדרשות יותר מ3 מילים בודדות שתחליפו ביניכם כדי שתבין.
אבל הם לא ידעו שזו אהבה אמיתית ושהם מתאהבים אחד בשני כל-כך מהר.
הם לא הכירו את התחושה מלפני.
ולמרות שלא הכירו את התחושה,
לא הבינו אותה,
ולא חוו אותה לפני,
הם אהבו אותה.
הם נהנו להיות אחד בחברת השני וזה מה שחשוב.
״אוקיי לואי עכשיו תורך״, אמר הארי לאחר שהשניים הפסיקו לצחוק.
לואי חשב לרגע ואז דיבר.
״את האמת שרציתי לשאול אותך למה אתה גר ביער, אבל הנחתי שאתה רוצה להתרחק מכל האנשים המפחידים של העולם התחתון. ושאתה לא רוצה שימצאו אותך. אז אני אשאל אותך שאלה אחרת. איך נכנסת לכל העסק הזה של המאפיה והעולם התחתון, והפכת לראש המאפיה הכי גדולה בעולם?״.
הארי חשב על העובדה שיצטרך לספר ללואי הכל.
אבל לא היה לו אכפת.
והוא לא ידע למה.
״אוקיי, אז לפני שאני ניהלתי את "סטיילס בע״מ" (מקורי אני יודעת - כ.כ), אבא שלי, דסמונד סטיילס, היה המנהל.
כשהייתי בן 13, לאבא שלי היה רצח חשוב לבצע ולא היו לו מספיק אנשים. לפחות זה מה שהוא אמר לי. הוא רק רצה לבדוק אם אני מתאים כבר כדי להצטרף לעסק. ידעתי שאני אמור בעתיד להצטרף לעסק ובסופו של דבר גם לרשת אותו, וזה היה נראה לי מגניב להצטרף לאבא שלי למשימה כזאת אז הסכמתי. ככה ראיתי מול עיניי את הרצח הראשון שלי״.
לואי נחרד.
רצח?.
בגיל 13?.
הוא התחיל להפציץ את הארי בשאלות.
״למה אתה מתכוון ברצח? ממש ראית מישהו יורה במישהו? ואת הדם משפריץ ממנו? בגיל 13? זה כמו בסרטים? לא היו לך סיוטים?״, ועוד כל מיני שאלות בסגנון. הארי גיחך למראה לואי הנחרד.
״כן, לואי. ממש רצח. עם דם והכל. מישהו יורה במישהו. אתה רוצה שאמשיך או שזה יותר מידי בשבילך?״, הוא דאג שהוא הפחיד את לואי.
אבל לואי כל-כך רצה לשמוע את ההמשך שענה להארי שימשיך בלי לחשוב פעמיים.
הארי לא סירב והמשיך.
״אוקיי אז איפה הייתי? אה כן, אחרי הרצח הראשון. אוקיי אז אחרי החוויה המיוחדת הזו, אבא שלי הבין שאני מוכן להצטרף לעסק. אבל לפני שבאמת יכולתי להוות חלק חשוב הייתי צריך להתאמן. ככה התאמנתי כל יום במשך כמה שעות למשך שנה, וגם למדתי הגנה עצמית, ואז כשהגעתי לגיל 14 כבר הייתי חזק מספיק, ומוכן לגמרי להצטרף ולהיות חלק חשוב בעסק. בשנה הזאת של גיל 14 התחלתי במשימות קטנות. עשיתי רק עסקאות סמים לא גדולות, ולפעמים הייתי הולך להכות אנשים כאזהרה אחרונה לפני מוות. חשוב לי שתדע שאף פעם לא רצחתי או אנסתי, ואני גם לעולם לא אעשה את זה. כן, אנשים שלי עושים את זה, אבל באונסים אני אפילו לא נוכח. אוקיי אז הגעתי לגיל 15 ואחד האויבים של אבא שלי רצה להחזיר לו על משהו, והוא לא ידע שיש לי אחות אז הוא החליט להחזיר לאבא שלי דרכי. הוא החליט לקחת 5 מהאנשים שלו לאנוס אותי במשך כמה שעות. אני אשמח לא להרחיב בנושא כרגע אם לא אכפת לך״.
לואי היה בשוק.
הארי נאנס?.
בגיל 15?.
לואי לא יכל לתאר איך זה מרגיש.
כן, הוא הוטרד כמה פעמים, אבל זה לא משתווה לאונס בשום צורה (אני לא מזלזלת בהטרדות בכלל, אבל בתור אחת שחוותה את שניהם, זה לא אותו דבר בכלל, ואדם שלא נאנס לא יוכל להבין את התחושה וההרגשה של לחוות את זה כל-כך הרבה פעמים גם אחרי, ולפעמים מפריע לי שאדם שהוטרד אומר שהוא מבין, ומתעצבן כשאני אומרת שהוא בחיים לא יבין את זה עד שזה יקרה לו - ה.כ).
בלי לחשוב פעמיים, לואי חיבק את הארי בחוזקה.
להארי לקח כמה שניות לעכל את זה, אבל בשנייה שעיכל את המתרחש, הוא חיבק את לואי בחזרה, מהדק את החיבוק.
עוטף את גופו הקטן של לואי בין זרועותיו.
לחיבוק הזה הייתה הרגשה שונה.
של אהבה.
אהבה טהורה ונקייה.
כזאת שגורמת לך להרגיש נקי.
חופשי.
שניהם הרגישו בעולם משלהם.
זה היה החיבוק הראשון שלהם.
ואולי זה רק חיבוק אבל שניהם היו צריכים אותו.
הייתה לו משמעות.
הבטן של השניים הייתה מלאת פרפרים מדגדגים שהתרוצצו בכל שטחה.
הם הרגישו מוגנים בזרועות האחר.
הם הרגישו בבית.
הם אהבו את זה.
את החיבוק.
הם נרגעו אחד בזרועות השני.
חום התפזר בגופם.
הם התנתקו מהחיבוק שנמשך מספר דקות ארוכות, והשפילו את מבטם.
לואי בגלל שלא ידע מה לומר והרגיש מובך שחיבק את הארי.
הארי כי רצה להסתיר את הדמעה הבוגדנית שנזלה מעינו.
זאת הייתה הפעם הראשונה מאז מותו של אביו שהארי בכה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא חשף את רגשותיו בפני מישהו.
שהוא שיחרר את הכל.
הוא מיהר לנגב את הדמעה, ולהעלים כל זכר אליה והמשיך בסיפור.
״בקיצור זה קרה, וככה הגעתי להחלטה שאני לא הולך לאנוס אף אחד בחיי. כל יום המחשבה על כך שאנשים שלי רוצחים אנשים אחרים, או אונסים אותם שוברת אותי. אבל ככה זה עובד בעולם התחתון. השנתיים שאחרי המקרה עברו בסדר, אבל אז כשהייתי בן 17 אבא שלי הסתבך עמוק מתמיד. הוא ידע שהוא הולך להירצח והוא ידע שאין לו איך לעצור את זה. אז יום לפני הוא העביר את העסק אליי, ככה שכשהרוצחים שלו הגיעו לרצוח אותו היו בטוחים שהם הרסו את העסק ורצחו את המפעיל שלו, הם טעו. הם לא הרגו את המנהל כמו שחשבו. הם הרגו את המנהל לשעבר. הם רצחו אותו מול העיניים שלי. זה היה נורא. לראות אותו סגול, עם דם שנוטף מהאיזור שירו בו. אבל מאז העסק שלי התחזק ואפשר לומר שאני בלתי מנוצח. ככה הפכתי למנהל העסק, פיתחתי אותו יותר ממה שהוא היה, והפכתי למי שאני היום״.
הארי סיים את הסיפור כשכל פניו מלאות דמעות, והוא אפילו לא מנסה להסתיר את זה.
הארי אף פעם לא בוכה ליד אנשים, אבל ליד לואי לא היה לו אכפת.
ככה גם פניו של לואי היו.
הפעם הארי היה זה שחיבק את לואי, ולואי מיד חיבק את הארי בחזרה.
הארי אחז בלואי כל-כך חזק, כאילו פחד שיעלם.
שיתמוסס בין זרועותיו.
הארי אחז בלואי כל-כך חזק, כי סוף סוף הרגיש שיש מישהו שמקשיב לו.
שרוצה לשמוע אותו ולעזור לו.
זאת הייתה פעם ראשונה שלואי שם לב לריח של הארי.
וואוו.
הוא מריח טוב.
רק הריח של הארי עצמו, הוסיף לפרפרים שהתרוצצו בבטנו של לואי.
כך היה גם להפך. הארי הרגיש בדיוק את אותו הדבר ללואי.
אבל ללואי היה רק דבר אחד שהוא עדיין לא הבין.
למה הארי ממשיך לעסוק בזה אם הוא לא נהנה?.
״למה אתה ממשיך בזה אם אתה לא רוצה לעשות את זה?״, לואי שאל את הארי בזמן ששניהם עדיין מחובקים, ראשו נח על החזה של הארי.
״אני לא יודע. אולי הרגל. אולי אני מרגיש שאם אפסיק אני אאכזב את אבא שלי״, הארי ענה בכנות ובקול שקט, מנתק את החיבוק בקושי רב.
כשניתק את החיבוק, ראה הארי שהשעה כבר 02:30 בלילה, ולואי אמר להארי שיש לו בית ספר מחר, ובגלל שזו השנה האחרונה הוא לא רוצה להפסיד ימים.
לכן השניים החליטו לסיים את המפגש שלהם להיום והארי הסיע את לואי לביתו (של לואי - ה.כ).
הם הגיעו לביתו של לואי, ונפרדו עם עוד חיבוק חם ונעים.
בסופו של יום, שניהם נרדמו במיטותיהם עם חיוך על הפנים.
חושבים על האחר.

2170 מילים
וואוו אני ממש אוהבת את הפרק הזה וסוף סוף היה החיבוק הראשון שלהם✨
אני מנחשת שתאהבו אותי קצת על הפרק הזה, אבל אין לי מושג מה תחשבו על הפרק הבא🥲
אוהבת מלאא💗🤍🧚🏻‍♀️