Thank you //Larry stylinson

-4-

דבר ראשון אני רוצה להגיד תודה על כמעט מאה קוראות זה לא מובן מאליו!!!!!!
אני אשמח אם תלחצו על הכוכב זה נותן לי מוטיבציה❤️
יאללה בלי חפירות בואו נתחיללל
//////////////
נקודת מבט הארי:

׳לא לא לא זה לא קורה שוב׳ הכל רק לא זה חשבתי
זה לא הגיוני שזה חוזר שוב זה נעלם לפני חצי שנה ועבדתי קשה כדי להגיע לאן שאני היום.
תמיד שנאתי את עצמי,תיעבתי עצמי מכל מקום וכל זמן אפשרי.
הייתי נלחם בדבר שאולי הכי לא חשבתם עליו אבל כן,
הייתי נלחם בהפרעות אכילה. הייתי מרעיב כת עצמי וכל פעם שרק אכלתי משהו קטן הרגשות אשמה התחילו להציק לי
זה הדבר בין הכי נוראי שעברתי.
עד לפני שנה נייל גילה על זה ועזר לי להפסיק ואני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיו.
עד לפני חצי שנה חשבתי שזה נעלם. אבל הנה אני, יושב על הרצפה חיוור כמעט לגמרי, מיואש ומרגיש חלש, נשען על האסלה ומרגיש חסר אונים. אני לא יודע אם לבטל את
הפגישה עם נייל ולואי זה באמת יהיה קשה אבל אין לי עצבים וכוחות להתמודד איתם עכשיו
התקשרתי לנייל והתחלתי לדבר
״אממ שומע רגע נייל״

״אחי איזה כיף שהתקשרת בדיוק באתי להגיד לך שאני יוצא, אני מתרגש רצח אחי יש לי כל כך הרבה מה לספר לך״

פאק נו איך אני אומר לו עכשיו שאני לא יכול שהוא יבוא

״כן בנוגע לזה נייל אני לא כל כך יכול שתגיע.״

״מה, למה?״

״זה זה לא בגללך נייל באמת פשוט אני לא מרגיש כל כך טוב ואני לא רוצה שסתם תבוא״

״אחי זה בסדר אין לי בעיה לבוא ככה״

קיבינימט עם האירי הזה שיסתום

״לא נייל אני לא רוצה לבאס״

״זה בסדר אחי אני אעזור לך בכל מה שאתה רוצ-״

״נייל חזרו לי הפאקינג הפרעות אכילה ואין לי עצבים לזה״

״מ...מה״

״כן נייל ואין לי את הפאקינג כוחות לזה עכשיו ביי״
ניתקתי בעצבים לפני שהייתה לו את האופציה לדבר

יופי ועכשיו מה אני אומר ללואי

התקשרתי אליו והתחלתי לדבר.מנסה להירגע כמה שיותר מהר.

״אממ לואי?״

״כן הארי?״

״א-אני לא יכול ככ שתגיע אמרתי גם לחבר טוב שלי שאני לא יכול שהוא יבוא אני לא מרגיש כל כך טוב״

״ז-זה בסדר הארי הכל בסדר״

״תודה״
אמרתי וניתקתי. החלטתי לרדת למטה לאכול משהו כדי להכניס משהו לגוף אחרי כל מה שהקאתי.
יכולתי לשמוע את הטלפון שלי לא מפסיק לצפצף והחלטתי לראות מה קרה.
ראיתי שהכל זה מנייל שהוא אומר שהוא דואג וזה עשה לי טוב על הלב שיש מישהו בשבילי.
ירדתי למטה וכנראה אכלתי יותר ממה שהייתי צריך כי רצתי והקאתי הכל. זה הרגיש נורא ממש וזה כבר כל כך פאקינג נמאס לי.
החלטתי ללכת לישון כי לא הרגשתי טוב בכלל.
עליתי לחדרי ונכנסתי למיטה נרדמתי ישר אחרי.

נקודת מבט לואי:
התחלתי לדאוג להארי כי מתי שהוא יצא מכאן הוא הרגיש דיי טוב.
פחדתי שמשהו קרה והוא לא רוצה לדבר על זה כל כך וזה הפחיד אוצי שאולי הבן אדם שמקשיב לי סובל.
החלטתי להפסיק לחשוב על זה והנחתי שהוא אולי באמת לא מרגיש טוב, ראיתי שלוטי נכנסה לבית אז החלטתי לצחוק עליה קצת. ״מה שרלוט איפה היית?״
״לואי חשבתי שסיכמנו על זה כבר.״
״טוב טוב איפה היית?״
״אצל חברה״
החלטתי ללכת לאכול כי נזכרתי שיש את
ההמבורגר שלי מאתמול במקרר
הלכתי למקרר ולא מצאתי אותו וישר לשבתי על לוטי
״לוטי אכלת לי את ההמבורגר?!״
ראיתי שהיא התחילה לרוץ למעלה אז הבנתי שכן, היא אכלה לי את ההמבורגר . הייתי כל כך עצבני, עצבני ורעב.
כל כך עצבני שחשבתי שלןטי היא הבן אדם הכי אנוכי שקיים.
״יופי לוטי מה אני אמור לאכול עכשיו את האוויר??״
אמרתי עם טיפה אכזבה בקולי
פתאום שמעתי טיקטוק בדלת אז הלכתי לבדוק מי זה
״מי זה?״ אמרתי בקול טיפה חלש.
״אמרתי לך לא לחשוב שזה נגמר לואי כבר שכחת?״
שמעתי את קולו והתחלתי לפחד. אני אזהה את הקול הזה גם מקילומטרים.
זה הוא. זה פאקינג הוא.
////////////

וואייייייי עוד פרק
מקווה שנהנתםםםםםםםםםםם
מי אתם חושבים שזה?
אני מצטערת שכל חלק יש גודל אחר נדפק לי הדבר הזה
לוב יוו❤️