טיפים & טריקים לכתיבה בווטפאד [מתורגם]

טיפים לתיאור

1) להראות לעומת לספר

יצא לי - ושמעתי על אחרים שיצא להם - לקבל תגובה שאומרת "את צריכה יותר להראות במקום לספר!!".
ההבדל בין שני הביטויים הוא שהמילה  לספר מתכוונת לסיכום קצר, כשלהראות זה ממש לפרט את הסצנה עצמה. למען האמת, ברוב הספרים יש הרבה סיפור (יעני הפועל..). אם שום דבר לא קורה במשך שבועיים, אנחנו בדרך כלל נדלג על הזמן הזה ופשוט הסכם אותו בפסקה או שתיים. זה נקרא לספר.
בספר צריך להיות גם דברים מסופרים וגם כאלה שמראים לנו. אם הכל היה רק להראות, היה לנו הרבה סצנות חסרות משמעות. אם הכל היה לספר, לא היינו מקבלים מספיק אקשן, וכנראה לא היינו מרגישים מחוברים לדמויות.
יש כמה דברים שאתם צריכים להראות במקום לספר. נגיד, להראות איך הדמות שלכם מתנהגת, במקום פשוט לספר שהם היו טיפשים או חכמים, נחמדים או מרושעים, מצחיקים או רציניים, וכו'. בנוסף, צריך להראות בפירוט את מערכות היחסים שלהם ואיך הן מתפתחות, במקום פשוט לספר לנו שהקראש של הדמות הראשית הזמין אותה לצאת.

אתם אמורים לספר רק כשממש שום דבר לא קורה, או כשמה שקורה לא מעניין, או לא רלוונטי לעלילה.

2) פעם אחת זה מספיק

אל תמשיכו לחזור על אותו תיאור.
חלק מהאנשים, כשהם כותבים תיאור, אוהבים לנסות לעשות אותו מפואר, או פואטי, ופשוט זורקים מלא שמות תואר. כשאתם כותבים תיאור, אל תמשיכו לתאר את אותו דבר שוב ושוב. בואו נגיד שאתם מנסים לתאר אגם. אם כבר כתבתם משהו כמו 'זוהר השמש נצנץ באדוות המים,' אל תוסיפו 'המים הזוהרים היו שלווים.' אנחנו כבר יודעים שזה נוצץ/מואר באור השמש. אתם לא צריכים לספר לנו שוב. זה חדר כבר בפעם הראשונה, והחזרה על זה רק גורמת לכם להישמע כאילו אתם מנסים יותר מדי.

3) תוודאו שהתיאור מתאים לדמות שלכם

בין אם אתם כותבים בגוף ראשון או בגוף שלישי ספציפי (כלומר גוף שלישי אבל מסופר רק מה שדמות מסוימת חושבת), התיאור צריך להתאים לדמות שחושבת. אז אל תוסיפו פרטים שהדמות שלכם לא תשים לב אליהם, או שלא יהיה לה אכפת מהם. כשמתארים משהו, רוב האנשים ישאירו את זה פשוט יחסית, בלי להשתמש באלפי שמות תואר. בנוסף, יש דברים שהם פשוט לא יודעים.
לדוגמא, מעצבת אופנה יכולה לתאר שמלה הרבה יותר מתוחכם ממה שאני הייתי מתארת אותה. אופן התיאור צריך להתאים לדמות שמדברת. הדרך שהיא מדברת, הדברים שהיא יודעת, לכמה פרטים היא שמה לב.

4) תספרו לנו רק את מה שאנחנו צריכים לדעת

רק דברים שהכרחיים עלילה. אם אנחנו לא צריכים לדעת על השבר במרצפת שיש בפינת החדר שלה מאז שהיא בת שנתיים, אין סיבה שתזכירו את זה.
אם חדר השינה שלה לא באמת משנה, אל תבזבזו שתי פסקאות שלמות על תיאור שלו. תעשו את זה פשוט. אם זה אפשרי, תנסו לשים רווחים בין התיאור עצמו לזמן שבו הוא מעניין אותנו. הדמות שלכם יכולה להגיד שיש לה מיטה בחדר, אבל באמת נדבר על זה רק עוד שני פרקים, כשהיא עצבנית וקופצת עליה אחרי יום ארוך.
אם יש משהו בחדר שבאמת חשוב, תגידו לנו. נניח שיש לדמות הראשית ארון בפינה שעומד להיות המקום שבו היא שמה את הגופה של האקס שלה, תזכירו את זה. אולי לא בפרטים, כמו סוג עץ ומידות, אבל תזכירו את זה שזה גדול ושזה קיים.

5) לא באמת אכפת לי מהבגדים שהיא לובשת

אני שונאת, שונאת, שונאת את זה כשיש בספר פסקה שלמה על האאוטפיט של הדמות. בעיקר עם זה לא באמת חשוב. אם זה רק משהו שהיא לובשת והוא לא- א. מפריע לה, או ב. יעזור לה במשהו, אנחנו לא צריכים לדעת על זה. פשוט תגידו שהיא לובשת ג'ינס וחולצה ותעזבו את זה.
הפעמים היחידות שאתם צריכים לתאר את מה שהיא לובשת בפרטים זה כשזה חשוב למשהו. לדוגמא, אם היא לובשת את הסוודר שהחבר שלה, שנהרג בתאונת דרכים, נתן לה.

מה שכן, כשמציגים דמות (לא ראשית) בפעם הראשונה כדאי להגיד משהו על הבגדים שהיא לובשת כי זה מאוד עוזר להגדיר אותה. נגיד מנהלת תלבש חליפה רשמית, ערס ילבש בגדים שחורים, שרשרת וכו'. תחשבו על התמונה הראשונה שעולה לכם לראש כשאתם חושבים על הכותרת של הדמות הזאת- האם היא חנונית, מקובלת, טיפשה, ותציינו באופן כללי את סגנון הלבוש שלה.

כן כדאי להזכיר בשתי מילים מה הדמות הראשית לובשת, נגיד להגיד שהיא לבשה שמלת ערב למסיבה או מכנסיים קצרים לבית הספר, אבל תשאירו את זה במינימום.
כשמתארים אאוטפיט עם הרבה פרטים, זה די חסר פואנטה.

°

פרק הבא: טיפים לתקציר

~ נתראה ;)

_____
משהו ממני, המתרגמת:

6) תנסו לעשות את זה קצת יותר מתוחכם

לפעמים כדאי לתת גם לקורא להסיק מסקנות בעצמו, ולא להסביר הכול ישר ולעניין.
כשאתם מתארים, לדוגמא, מבוכה, אולי במקום להגיד שהדמות הייתה נבוכה, תגידו שהיא ניסתה להימנע מקשר עין. או שאתם מתארים חיוך מזויף, במקום להגיד ממש את המילים 'חיוך מזויף', אפשר להגיד שהדמות חייכה אבל העיניים שלה לא חייכו.
שפת גוף משחקת פה תפקיד ממש חשוב.
זה דברים שהקורא יבין בקלות, וממש עוזרים לתיאורים שלכם להישמע יותר מגוונים.