ברגע שהארי מעד מחוץ לחדר האמבטיה, לואי צץ ממקומו המקורי בספה.
"היי, הארי! שב, מה אתה רוצה לשתות? תה? קפה?" הוא מהר לקראת הילד הצעיר יותר, מוביל אותו לאיפה שג'וש ישב, הארי צנח למטה בין שתי כריות, שולח עיניים לבחור הזר עם השיער הכהה בזהירות, לפני שמהנהן קצת לנייל, וסוף סוף מניח את עיניו הירוקות על פניו של לואי.
לואי נתן את עיניו על הילד הרענן והמגולח. שיערו היה נקי וגוון יפיפה של חום, השיער החום שלו נותן מסגרת לפניו. עורו היה לבן חלבי, החוצה שנתן לו תלויה באופן רופף מעל כתפיו. הטרנינג תלוי נמוך על מותניו, והוא נראה חמים.
"אני רק אקח קצת תה, תודה לך," הוא מלמל, ושניהם הוא ולואי הסמיקו, גורמים לבחור האירי לנחור מעט, מרסס תה על כל חולצת הפולו שלו ומקלל בקול - מה שבמידיות גרם לג'וש לצחקק, ולפני שהם שמו לב כל הארבע צחקו על החולצה הרטובה של נייל.
אז הבחורים התיישבו, הארי בזהירות התיישב מקופל עם שמיכה בפינה בספה, לואי לידו מלטף בהיסח דעת את ברכו של הארי, נייל על הרצפה, ראשו בין ברכיו של לואי רגליו פרושות על חיקו של ג'וש, ספלים של תה חם בידהם ושתי קופסאות של פיצה על שולחן הקפה. שעה עברה, שעתיים, שלוש, ואז ארבע ונייל קם מהתנועה הנוחה שלו, מותח את צלעותיו.
"טוב - אמ, אני מניח שכדאי שאלך. ג'וש-"
ג'וש - משהו הנהן, מפהק בקול ועוקב אחרי נייל מחוץ לסלון, שני הבנים צועקים להתראות לשני חבריהם, שבעצלות התפרסו על הספה.
"נראה אותך מחר, לו," נייל קרא, לפני שמשך במעילו וצחוק עמום נשמע מהמסדרון, ואז הדלת נסגרה בטריקה.
לואי משך בכתפיו מעט, מסובב את ראשו כדי להסתכל על הארי, שכבר הסתכל עליו, עיניו היו פתוחות לרווחה, תלתליו עדיין קצת מוזנחים מהמקלחת, לחיו בגוון ורוד. בטח יש לו חום, לואי חשב, בגלל שזה די חמים, אחרי הכל. זה מה שלואי חשב בכל מקרה, עד שעיניו של הארי זזו לידיו שנחו בחיכו.
"היי, הארי?"
"מממ?" הארי המהם מעט, וכשלואי לא אמר כלום, הוא הסתכל למעלה. "כדאי שאלך, אני מניח. השניים האחרים הלכו, וכל-"
"אתה מה?" לואי התנשם בצחוק קטן, מניד את ראשו. ואז הוא גחך בלחץ. "אין סיכוי אתה לא הולך לשום מקום. תראה כמה קר בחוץ; וזה אמצע הלילה - בכל מקרה, תן לי לקחת מבט על הצלעות האלו. הן בטח די פצועות-"
"מה? לא!" עיניו של הארי נפתחו לרווחה. "בבקשה לא. אני אהיה בסדר - אני חייב ללכת, לואי, ואני רגיל לקור - באמת, אל תדאג," הוא אמר, מתחיל להוריד את השמיכה מעצמו, אבל נכשל באומללות כשלואי דחף אותו חזרה למטה על הספה ראשו נחת על הכרית עם קול עמום.
"מצטער, אני- מצטער," לואי משך בכתפיו, לפני שתפס את נשימתו. "אתה לא עוזב הארי, אין סיכוי."
YOU ARE READING
Solitude-hebrew
Fanfiction\\ הוא לא ידע שלואי היה שם. לואי לא היה בטוח למה הוא היה שם. אבל מה הוא יכל לעשות, כשהוא ראה את הילד חסר הבית השבור בסמטה החשוכה?\\ --- אז אני מתרגמת את solitude לעברית באישור הכותבת זה פאנפיק מדהים על לארי והכותבת חמודה ממש ומוכשרת ואני מקווה ממש ש...
