זה ה14 לנובמבר, בדיוק שבוע לאחר שלואי ראה את הילד ההומלס מעבר לפינה מהבית שלו כשהוא העז ללכת לסמטה האפלה המוארת שוב. הפעם הוא לא היה לבד - הוא גרר את נייל מחוץ למיטה, לוקח אותו להסיע אותו למרכז העיר וגורר אותו לסמטה.
"לואי, לעזאזל, למה אתה כל כך-"
לואי הסתובב על עקבותיו, ונעץ מבט בנייל, לוחץ את אצבעו על שפתיו. "שאש!"
נייל רק הניד בראשו, נאנח ברכות.
הם לאט עשו את דרכם לתוך הסמטה החשוכה, הגשם הכבד חובט ברכות כנגד האדמה וקופץ כל כך בבהירות, הקול הרגוע של גשם יורד מקיף אותם והריח של אוויר רענן ממלא את ראותיהם. זה, עד שהנשימה של לואי נתקעה בגרונו כשהוא ראה כדור של תלתלים מכורבל כנגד קיר הלבנים.
"זה הוא?" נייל לחש, נשען על לואי נגמר לו האוויר קצת כי כן, בעיקרון לואי מיהר אותו לסמטה הזאת.
מושך בכתפיו, הילד המבוגר יותר העיף מבט לנייל, דאגה ממלאת את עיניו, לפני שלקח צעדים איטיים לסחבת התלתלים המוכרת מתפרסת סביב למדרכה הקשה, כמעט כמו הל, מסביב לראש. זה הוא, לואי חשב, זה באמת הוא. הוא עדיין היה כאן, מכורבל באותה תנוחה, שבוע אחרי.
"היי," לואי לחש, דוחף את הפוני מעינו וכורע ברך ליד הילד. "היי, זה אני, לואי. זוכר?"
כששום תגובה לא באה מהילד המכורבל, נייל ניקה את גרונו בצורה מביכה, מפיל את עצמו בחבטה על הקרקע לצד לואי.
"תעשה משהו," הוא היסס אחרי דקה, נועץ מבט בחברו המבוגר יותר.
"ובכן מה לעשות? הוא ישן, אני מניח-" הוא עצר כשהראש המתולתל עלה מהמדרכה - רק קצת - ועיניים ירוקות ישנוניות נחשפו.
"מ-מה?" עיניו נפתחו לרווחה, עיניים ירוקות בוהקות עומדות מהפנים החיוורות ומהתלתלים הלחים. עיניו לקחו מבט בדמות של לואי, בין עצמו לנייל, לפני שהתיישב במהירות, דוחף את עצמו כנגד הקיר. "מה? מה הולך פה?"
לואי במהירות הגיע קדימה ומיקם את ידו על כתפו של הילד, גורם לעיניו של הילד להישלח ישירות לאיפה שהיד מוקמה. הוא חצי ציפה ממנו להעיף אותו, או לפחות להגיד לו להתפנות כי זה היה המרחב הפרטי שלו והוא היה שם ללא סיבה. אבל הוא לא עשה כלום. רק בוהה באצבעות שנחות לו על הכתף.
"זה אני, לואי, זוכר אותי?" הוא לחש אחרי מספר שניות, תקווה ממלאת את עיניו כשהארי הסתכל באיטיות למעלה, ולמד את פניו בזהירות.
השפתיים האדומות שלו נפתחו ונסגרו, עיניו קבועות על לואי, כשהוא מנסה למצוא משהו, משהו, אבל הוא אפילו לא ידע מה. "אני זוכר, כן,"
לואי חייך קצת, קצות שפתיו מסתלסלות מעלה, ידו רועדות, מלטפת את כתפו של הילד לפני שלקח את ידו בשלו והוא הסתובב לנייל מעט, דוחק בצלעו.
YOU ARE READING
Solitude-hebrew
Fanfic\\ הוא לא ידע שלואי היה שם. לואי לא היה בטוח למה הוא היה שם. אבל מה הוא יכל לעשות, כשהוא ראה את הילד חסר הבית השבור בסמטה החשוכה?\\ --- אז אני מתרגמת את solitude לעברית באישור הכותבת זה פאנפיק מדהים על לארי והכותבת חמודה ממש ומוכשרת ואני מקווה ממש ש...
