בבוקר שלאחר מכן לואי התעורר, הוא ידע שמשהו היה שגוי ישר. זכרונות מהלילה הקודם צפו במוחו, מזכירות לו את הסחיבה של הארי לתוך הדירה אחרי שהוא נרדם במכונית, מחזיק אותו הדוק כשהם התיישבו על הספה צופים בטלוויזית הערב, עוטף את השמיכות סביבו ותוחב אותם מתחת לסנטרו, משאיר אותו לישון.
דבר ראשון, זה היה חשוך. לא מפתיע, לואי חשב. אחרי הכל, זה היה בסתיו המאוחר. הימים היו קצרים יותר, הלילות היו ארוכים יותר. עם זאת, עוד דבר שהעיר אותו מהשינה שמלאה באושר היו קולות שבאו מהסלון לאורך המסדרון. אז כמו שכל בן אדם סביר היה עושה, הוא מתח את ידו מעל ראשו, גבו מתפצח, (אין דרך יותר טובה לתרגם את זה, הכוונה היא לקנאקים שיוצאים כשמתמתחים-הערת מתרגמת) והוא מלמל מתחת לנשימתו, לפני והלך בהנדנדות לסלון.
"הארי?" היה הדבר הראשון שברח משפתיו, בזמן שעיניו סרקו את החדר, עוצרים על הדמות המכורבלת שישנה על הספה. חוץ מהעובדה שהארי לא ישן, הוא התייפח בשקט, השתנקויות קטנות בורחות משפתיו, גופו הרוס על חלל הספה. אז לואי התקרב יותר, על פניו מופיעה הזעפת פנים קטנה, כשהוא צפה בהארי בועט את השמיכות מחוץ למסגרת החלשה שלו.
זאת הפעם השנייה שהארי עשה את זה, לואי רשם לעצמו. הוא כרע ברך מול הספה, רצפת העץ הקשה מכאיבה לברכיו בבהירות, אבל שוכח את הכאב ברגע שהארי נרתע והכה את ראשו במשענת היד, אבל למרות המכה הוא עדיין נשאר ישן. ובכן, לואי קיווה כך, בכל מקרה.
אז הוא נשען קדימה, בוחן את הזעפת הפנים על פניו של הילד, לפני שהארי קפץ למעלה שוב, גורם לאפו להתנגש עם זה של לואי.
"אוי אלוהים, הארי, אתה שמוק," לואי התיישב חזרה על עקביו, ידו עוטפת את אפו הכאב, אבל קצת חרטה על מילותיו כשהארי שחרר החוצה יבבה מלאת דמעות. "הארי?"
הוא הגיע עם ידו השמאלית, בעדינות מבריש את גדילי שערות השוקולוד ממצחו המזיע של הארי, גורם לנשימתו להתקע בגרונו, עכשיו יוצאות בהשתנקויות קצרות.
"הארי, תתעורר," הוא מלמל, כשהוא ליטף את שיערו הרך, אצבעותיו משתלחות דרך התלתלים. "רק חלום רע, קדימה, תתעורר,"
רק אז עיניו של הארי נפתחו בהתפרצות, הירוק שבאופן מפתיע זוהר בחשכה של החדר, ולואי ילל בגרונו. "אתה בסדר?"
הארי הניד בראשו, דוחף את ראשו לכרית, נשימה מרופטת ומהירה וכמעט מפחידה ללואי, אז הוא נשען קדימה, ולא בטוח במה הוא עושה, הוא השעין את ראשו על כתפו של הארי, גורם לילד הצעיר יותר להמתח.
"הארי? תרגע, חבר," לואי מלמל נגד העור הסמוק של הארי. "קח נשימות עמוקות בשבילי, מתוק. נשימות עמוקות, אוקיי?"
הוא הסתכל מעלה, והארי הנהן, מנסה לתפוס את נשימתו, מתנשם דרך אפו.
"בדיוק ככה. נשימות עמוקות," הוא לחש, צופה בחזו של הארי עולה ונופל. הוא נשם אויר בנשימה, מהנהן עוד פעם, נותן לזה (לאויר-הערת מתרגמת) לצאת החוצה עם יבבה קטנה ולואי חייך, שם לב שהארי חכך את אפו לתוך הכרית. "טוב. אתה הולך לישון?"
YOU ARE READING
Solitude-hebrew
Fanfiction\\ הוא לא ידע שלואי היה שם. לואי לא היה בטוח למה הוא היה שם. אבל מה הוא יכל לעשות, כשהוא ראה את הילד חסר הבית השבור בסמטה החשוכה?\\ --- אז אני מתרגמת את solitude לעברית באישור הכותבת זה פאנפיק מדהים על לארי והכותבת חמודה ממש ומוכשרת ואני מקווה ממש ש...
