Solitude-hebrew

פרק רביעי

"האם העובדה שיש ילד מתולתל ישן על הספה קשור לזה שאתה לא ישן מספיק?" נייל שאל עם גיחוך, צופה כשלואי מפהק בחזרות, בפיזור דעת מתופף על ספל התה בידיו.

"בוא רק נגיד שהלכתי לישון קצת מאוחר, בסדר?"

נייל צחק קצת, מהנהן כשהפך פנקייק במחבת ומחייך כששם לב לילד שמועד לתוך המטבח בישנוניות, משפשף את עיניו, שיערו לגמרי לא מסודר מהשינה. לואי קפץ במיידיות ממקומו, תופס את הנער הצעיר בעדינות כשהוא הוביל אותו לאחד הכיסאות, גורם לנייל לנחור.

"הוא יכול ללכת, אתה יודע?"

הארי גחך לנייל, עיניו נעצמו למחצה עם עייפות וחיוכו מתעגל. ואז הוא הסתובב ללואי. "בוקר,"

"בוקר, רוקסטאר," לואי השיב, מעיף מבט על צלחת הפנקייקים שהילד האירי מול הארי. "אנחנו יוצאים היום,"

"הממ?" הארי המהם, מרים את מבטו מהספל בידו של לואי שמבטו היה מרוכז בו.

"כן, אנחנו צריכים לקנות לך דברים."

אישוניו של הארי נפתחו לרווחה, והוא הניד בראשו. "על מה אתה מדבר?"

לואי התיישב חזרה במקומו, מחכה בסבלנות שנייל יסיים להכין את הפנקייקים שלו. "בגדים, כל זה, אתה יודע,"

"אבל-" הארי הוריד את מבטו לידיו שנחו על השולחן. "חשבתי-"

"אל תחשוב," לואי מלמל, מניד בראשו, והארי נאנח, מהנהן.

"אני יכול לעזוב, תמיד, אוקיי?"

"אבל אתה לא," לואי הזעיף את פניו. לא לא יכול להרחיק את הילד מלעשות דברים, כמובן. אבל הארי לא רוצה לעזוב - הוא היה בטוח בזה. "הרחוב הוא מקום נורא לגור בו."

"רגיל לזה," הארי אמר, ולואי שם לב שהארי אומר את זה הרבה. הוא משך בכתפיו.

"בכל מקרה, אנחנו הולכים," לואי הצהיר, והארי הנהן, אחד מתלתליו נופלים על מול עינו השמאלית ולואי במהירות ישב על ידיו כי אם הוא לא היה עושה את זה הוא היה קופץ פשוטו כמשמעו על הילד ומסבך את ידיו בתלתלים שלו.

נייל הניח את הצלחת מול לואי, ודחף אחד לתוך הפה שלו עצמו, נשען כנגד המשקוף. "אני אלך,"

"תודה על ארוחת הבוקר, חבר," לואי אמר. "יש איזשהי תכנית להיום?"

"אין בעיה. וכן, יוצא עם ג'וש. זוכרים אותו?"

הארי ולואי הנהנו, שניהם נשענו למטה לצלחות שלהם כשנייל עזב את הדירה. רק אז, שניהם הסתכלו למעלה, עיניהם נפגשות וסומק יפיפה מתפרס על לחיו של הארי.

-

הדבר הראשון שלואי עושה כשהם נכנסים לחנות, זה לעשות את דרכו לאיפה שהיו מדפים ארוכים של שעליהם היה וואנס.