האושר האמיתי//לארי סטיילינסון

פרק 3

נ.מ לואי -

"אבל נייל..."

"שום נייל תזיז ת'תחת שלך אנחנו יוצאים."

נייל.
החבר הכי טוב שלי והקרציה של חיי.

"אני באמת לא צריך את זה."

"אתה כן, רק נפרדת מה'חברה' שלך וגילית שאתה כנראה בכלל גיי, אנחנו צריכים לנקות את הראש קצת."

אני קם ומסתכל סביבי
"נייל תהיה בשקט אתה יודע שאף אחד חוץ ממך לא יודע."

"אנחנו גרים לבד לואי..." הוא ממלמל

אני נאנח וחוזר לישון, רק השינה תעזור במקרה שלי.

"לואי בוא נצא לראות עולם."

"כמו שיצאנו אתמול לראות עולם במסעדה המטומטמת?"

נייל מניד ראשו בשעשוע, "אתה לגמרי כעסת על האיש שהיה שם ללא סיבה."

"הייתה סיבה, הוא דחף את האף שלו."

"לואי."

"נייל."

"אתה צריך לסמוך יותר על אנשים, זה שהמשפחה שלך-" הוא קוטע את עצמו
"לא מדברים על זה מצטער."

"זה בסדר נייל, אני יודע אין לך כוונה רעה." הוא חבר טוב, לפעמים קצת חסר טאקט, אבל חבר טוב.

"חוץ מזה הוא היה לגמרי לוהט."

אני מרים את הראש מהמיטה ומסתכל עליו במבט מבולבל,
הוא מיד מבין איך זה נשמע, "לא!, בשבילך!"
הוא מצביע עליי וצוחק "אני מלא בסטרייטיות."

"ממש חדשות רעות לעולם הגברים." אני ממלמל בציניות, "ולא, הוא היה ממש גס רוח."

הוא צוחק "אל תגיד שלא שמת עליו עין, הוא נראה ממש טוב."
אני מגחך, "בטח סטרייט..."

"הוא גם נראה גם איש ממש טוב, ראית איך הוא יושב לאכול עם המשפחה שלו?"

"יש משהו שלא שמת לב לגביו?" אני ממלמל
"אני בודק בשבילך אופציות, אתה צריך להיות אהוב, ובן זוג יעשה את העבודה."

אני חושב ברצינות על מה שהוא אומר, זה נכון אני באמת זקוק לבן זוג, לאהבה.

"יש לי רעיון!" נייל קורא, האמת יש לו לפעמיים ממש רעיונות נהד-
"נלך למסעדה ונחפש עוד פרטים שלו ואז נלך לבית שלו, נתקע בחוץ כאילו יש לנו פנצ'ר ברכב, נבקש ממנו עזרה, הוא יבוא לעזור לנו, הוא יסתכל עליך, אתה תסתכל עליו, בום! סיפור אהבה!
חתונה, שני ילדים וכמובן כלב ו-"

"נייל!" לא אין לא שום רעיונות טובים.

"או שנלך למועדון ונמצא מישהו פחות חתיך ממנו, בחירה שלך..."

"ממש לא אני לא הולך לחפש אחריי גברים במועדון."

"אז?"

"אולי נלך לטייל קצת?" לטייל זה נחמד .

"ואיך לטייל יעזור לנו למצוא את אהבת חייך?"

"בבקשה נייל יש איזה פארק שרציתי ללכת אליו, ואז נוכל ללכת לאכול פיצה או משהו."

הוא מחייך "אני בעד! מי צריך חתיכים שיש פיצה!"
הוא יוצא מהחדר ואז חוזר אחרי 2 שניות
"תהיה מוכן עוד 5 דקות!"

____

"ועכשיו הפיצה!" נייל צעק בהתרגשות

"נייל אנחנו פה רק כמה דקות מה פיצה."

"לואי, אתה קיבלת את הפארק המשעמם שלך, עכשיו תור הפיצה שלי." הוא עונה ומתחיל ללכת

אנחנו עוברים את כל הדרך חזרה ליציאה של הפארק, בדרך יש ילדים קטנים שמשחקים, וכמובן...זוגות.
בכל פעם שאני רואה זוגות הלב שלי נצבט טיפה, כי אני יודע שאני לא יהיה ככה.

אני שונה, ככה גרמו לי להבין.
אחרי שיצאתי מהארון בפני ההורים שלי הם החליטו שזה שגוי, שזה לא מתאים למשפחה המושלמת שלנו אז הם ויתרו עליי,
הם ויתרו עליי בתור הבן שלהם, רק לוטי ופיזי האחיות שלי קיבלה אותי אבל לא היה לה מה לעשות עם זה כי כש'ההורים' שלי מחליטים משהו, זה לא יכול להשתנות.

אם רק אמא הייתה כאן....

"קדימה טומו הפיצה לא תחכה לי הרבה זמן."
אני מגחך.

אם לא נייל לא היה לי אף אחד,
הוא החבר הכי טוב שלי, החבר יחיד שלי ובזכותו יש לי איפה לגור,
יותר נכון אנחנו שותפים עכשיו אבל עדיין אני מודה לו שהוא היה שם בשבילי,
לעומת האנשים שהיו צריכים להיות שם בשבילי, אבל הם לא היו.
היחיד שמקבל את זה שהנטייה המינית שלי שונה.

למה אני צריך להקרא חריג? לאהוב זה חריג?
להיות אתה עצמך, בלי לתת חשבון של 'מה יחשבו עליי' זה חריג?

לא.
אני שלם עם עצמי.

אני מחייך אל השמש שפתאום כאילו זורחת באור גדול,
אף אחד לא יוריד אותי.

____
החופש הגדול הגיע, אז זה אומר....
יותר זמן לכתוב!

מה חשבתם עד עכשיו על הסיפור?