האושר האמיתי//לארי סטיילינסון

פרק 19

התחלתי להעלות ספר של וואנשוטים, אשמח אם תכנסו (:

נ.מ הארי-

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר, לואי יצא לעבודה ואני ונייל נשארנו בבית,
"אין לך עבודה או משהו?" שאלתי שראיתי שהוא מתיישב לידי על הספה,
הוא משך בכתפיו והדליק את הטלוויזיה, "אני עובד ערב, מתי שלואי אמור לחזור,"

אני מחייך שאני מבין שיהיה לנו בית ריק, זאת אומרת, אני יודע שלא נעשה כלום, אבל עדיין, להיות לבד עם לואי זה מדהים, כי הוא מתנהג איתי שונה לגמרי ממה שהוא מתנהג ליד אנשים אחרים.

"אל תחייך ככה, אתם לא תעשו שום דבר מעבר ללישון." נייל אומר בפרצוף,

"אבל נישן ביחד."

"זה דוחה, אתה נהפך לקיטשי." הוא עשה פרצוף נגעל, זרקתי עליו כרית מהספה.

"תשתוק."

"לא, ברצינות, מה יש לעשות פה לבד?" הוא לקח את השלט ודפדף בערוצים,

"אני לא יודע, נאכל משהו, אולי נראה קצת בטלוויזיה, ואז הוא יתקלח, הוא הבטיח לצאת רק עם מגבת ו-"

"דוחה."

"-ואז נתכרבל כל הלילה."

"איפה הארי של "אהבה זה לאנשים אנוכיים" או משהו כזה?"

"לואי שינה אותי."

פתאום הוא צחק "אתה לא רציני."

"אני כן."

"אתה דוחה."

"ואני אוהב את זה."

הוא חייך וטפח על כתפי, "אני שמח שלואי מצא אותך." הוא הוא בכנות, "רואים שאתה גורם לו אושר."

הבטן שלי התמלאה פרפרים, אוי נו, לא באמת אמרתי את זה עכשיו. נייל צודק.

"מה עם מילי?" שאלתי כדי להחליף נושא באלגנטיות,
"נפרדנו." הוא אמר ברוגע, רגע מה?
"מתי? למה?" שאלתי במהירות,
"לפני שבוע, זו לא הייתה אהבה אמיתית," הוא הסביר

"איך אתה יודע?" שאלתי, איך אפשר לדעת בכלל אם אהבה באמת אמיתית?
"זה לא היה זה, המערכת יחסים הזאת הרגישה מתאמצת מדי..."
"אמרת לה פעם שאתה אוהב אותה?" שאלתי, הוא הניד בראשו,
"אתה רואה? כמעט שנה ביחד ולא הרגשתי שאני צריך להגיד לה את זה."

כמעט שנה? מה פספסתי?
"אתה אמרת ללואי שאתה אוהב אותו?"
"לא! זאת אומרת...לא...אני לא אוהב אותו," אהבה זאת מילה חזקה, אנחנו ביחד רק שבועיים!
"בטח..." נייל מלמל

"נייל, תעצום את העיניים רגע," ביקשתי, הוא הסתכל עלי מוזר אבל עצם,
"שאתה מדמיין את העתיד שלך, חתונה, גידול ילדים, חיים משותפים עם מישהי, אתה מדמיין את מילי?" שאלתי,
הוא הניד בראשו ופקח את עיניו,
"אין שם אף אחת," הוא ענה
"אז אל תדאג, אתה עוד תמצא את מי שתהיה שם."