האושר האמיתי//לארי סטיילינסון

פרק 10

נ.מ הארי -

אני מסתכל על השעון, עוד 5 דקות המשמרת שלי מתחילה.
השבוע התחלתי לעבוד ואני חייב להגיד שהטיפים משתלמים, כנראה בגלל המראה החיצוני שלי, זה מושך אנשים.

החנתי את הרכב, כשנכנסתי זרקתי חיוך קטן לריקי, המנהל של המועדון.
"יום טוב?" הוא שאל, כנראה בגלל שהגעתי עם חיוך מרוח על הפרצוף,
הנהנתי במהירות ונכנסתי לחדר עובדים הקטן כדי להתארגן למשמרת.

לא סתם יום טוב.
יום מצוין.
וזה לא רק בגלל הבחור שהתעורר לידי והמשכנו את אתמול בלילה, וזה היה פאקינג לוהט.

פשוט קמתי בהרגשה טובה, הרגשה חיובית לשם שינוי,
שמתי את החולצה השחורה ויצאתי לעבוד,
אני אוהב את המקום הזה, האנשים שרוקדים, האלכוהול שזורם בעורקים,
אני רק רוצה להשתכר ולקום מחר שאני לא זוכר כלום.

אבל לא היום, היום אני עובד.

בחורה נשענה על הדלפק מנסה להבליט את החזה שלה כמה שיותר,
למה לא כתוב לי על המצח 'אני גיי' או משהו?

"מה בשבילך?" שאלתי
אני מת על התגובות שלהם שהן מגלות שאני גיי.

"אממ..." היא עושה את עצמה חושבת לרגע
"מה אתה ממליץ?" היא באה להניח את ידה על החזה שלי ואני מיד מסתובב, עושה כאילו שאני מנקה כמה כוסות,
מודע לכך שהיא בטח המומה.

אני מסתובב אליה בחזרה
"אז מה לשתות?" אני שואל שוב
אני מתאפק שלא לצחוק מהמבט ההמום שלה
"מה..?" היא שואלת בבילבול

דחו אותך תפנימי את זה.

אני מנסה להשתעשע קצת...
אני נשען על הדלפק קרוב אל הפנים שלה, החיוך מיד חוזר לפניה

אני מצביע על מישהו רנדומלי שרוקד ברחבה
"את רואה אותו?" אני שואל אותה והיא מיד מהנהנת בחיוך
"חתיך לא?" עכשיו המבט שלה למזועזע ברמה של חטיפת שבץ

היא מצמצה כמה פעמים לפני שמלמלה משהו בשקט והלכה
"הומופובית טיפוסית..." מלמלתי לעצמי,

"הארי." שמעתי קול של בלונדיני מוכר קורא לי, הסתובבתי וראיתי את נייל,
"אז מה לשתות?" שאלתי בחיוך
"אני לא שותה." הוא ענה
"למה?"
"שאני לא אשתכר יותר מדי ואז אני אנטוש את לואי."
הסתכלתי מסביב, אין זכר לברונטני עם תחת,

"לואי...?" שאלתי
הוא גלגל את עיניו "כן הוא כבר בא, הוא אומר שהריח של האלכוהול לא עושה לו טוב."
גיכחתי לעצמי מתאים ללואי להגיד דבר כזה.

אחרי כמה דקות לואי נכנס למועדון ופנה לכיוונינו,
לובש סקיני גינס שחור וסווצרט שענק עליו,
ממש ענק עליו.

הוא חייך לנייל והתיישב על הכסאות הגבוהים של הבר, מה שהגביה אותו בכמה סנטימטרים,

"איך זה לראות את העולם מלמעלה לואי?" נייל שאל והתחיל לצחוק ואני מיד הצטרפתי אליו,
ללואי היה פרצוף זעוף
"מה שתגיד נייל, אני גדול."

מיד צחקתי לעצמי,
תעיף את המחשבות המלוכלכות הארי, לואי תמים מדי לסטוץ.
תמים וכל כך פאקינג לוהט.

"הסווצרט של חבר שלך?" שאלתי, המבט שלו הפך לחסר הבעה,
"לא אני סתם אוהב לקנות בגדים ענקיים..." הוא מלמל "זה כיף."

פתאום נייל הצטרף לשיחה
"מחר יש את הפגישה החשובה שסיפרתי לך עליה לואי." נייל אמר בהתלהבות
לואי נאנח "לא אני לא רוצה לבואאאא" הוא חשף את הצד הילדותי שלו

"אתה גם לא צריך" נייל עונה וללואי עלה חיוך,
"יש."
הוא מתנהג כמו ילד.

רגע בן כמה הוא?
הוא לא בן 17 נכון?

"בן כמה אתה?" שאלתי,
לואי חייך ונייל התחיל לצחוק

"16" הם ענו ביחד והמשיכו לצחוק

"מה?" שאלתי בהלם, הוא בן 16?

הם התחילו לצחוק בקול,
"היית צריך לראות את הפנים שלך!" נייל צחק בקול,
הם מתנהגים כמו ילדים בני 5.

"לא ברצינות בן כמה אתה?" שאלתי שוב,
הוא נראה בן 17, אבל אני ממש מקווה שהוא לא בן 17.

"19." הוא ענה
לואי בן 19??
"אתה בן 19?" שאלתי בהלם, הוא הנהן
"למה בן כמה אני נראה?"
"17" עניתי

הוא הסתכל עלי די מוזר "תודה?"
נשענתי לכיוונו שפנינו די קרובים, ראיתי את האישונים שלו מתרחבים, ושמחתי שאני גורם לו להרגיש משהו.

"הו אל תדאג, אני אוהב אותם גדולים." אמרתי בקריצה,
הוא בלע את רוקו וראיתי שמסתכל על שפתיי,
הלב שלי התחיל לדפוק במהירות

פתאום שמעתי שיעול מזויף לידינו, הסתובבתי וראיתי את נייל מסתכל עלינו,
"תראו זה באמת מקסים מה שהולך פה" הוא אמר ועצר לרגע
"אבל תמצאו לכם חדר באמת, אתם מפשיטים פה אחד את השני במבטים."

לואי נהיה אדום, "מה, לא..." הוא ניסה לדבר ולא כל כך הצליח,
"טוב אני חייב לחזור לעבודה" אמרתי בזמן שהסתובבתי חזרה

ראיתי מזוית העין את נייל ולואי מדברים ולואי נראה ממש נבוך,

הרצתי במוחי את מה שהלך פה ועלה לי חיוך קטן,
הסתובבתי כדי להסתכל עליו שוב וראיתי שהוא מסתכל עלי, כשקלט שתפסתי אותו הוא מיד הפנה את מבטו והסמיק,

הוא לא לקח את זה באמת ברצינות...
נכון?