האושר האמיתי//לארי סטיילינסון

פרק 8

נ.מ לואי-

אני ונייל התהלכנו במסדרון השקט, שקט פה להחריד,
"על מה אתה חושב?" נייל שאל לפתע,
"שום דבר מיוחד..." מלמלתי בשקט, איך אני אסביר לו שכל מה שאני חושב עליו בזמן האחרון זה הארי? זה משגע אותי, בחיים לא הרגשתי משיכה כזאת לאף אחד, יש בו משהו מיוחד, מסתורי.
כמו תעלומה שאני רוצה לפתור.

נייל הסתכל עליי ונראה שלא האמין אבל משך בכתפיו, הגענו לדלת לבנה נייל פתח אותה ונכנס ואני אחריו,
"זה יהיה המשרד שלך, אני גם במשרד בקומה הזאת אז נהיה קרובים." הוא אמר ובא לצאת מהדלת, אבל עצרתי אותו
"רגע נייל" קראתי לו
הוא הסתובב "כן?" נאנחתי, הוא לא רציני.
"אתה לא אמור להסביר לי על העבודה?" חצי שאלתי חצי אמרתי, הוא מיד התאפס על עצמו,
"שכחתי.." הוא מלמל

הוא בא והתיישב על כסא המשרד שליד השולחן, "כעיקרון זו לא עבודה מסובכת מדי, אתה אמור להיות אחראי על עיצוב הכתבות שהכתבים רושמים, ואז לשלוח לי את זה למייל כדי שנוכל לשלוח את זה להדפסה על סוף השבוע."
הוא אמר, "על איזה נושאים הם כותבים?" שאלתי בסקרנות, זה תמיד עניין אותי.
"יש כאן כל מיני סוגי כתבים, פוליטיקה, רכילות, בישול, בידור, יש אפילו על טבע ובעלי חיים, כל אחד ומה שהוא עוסק בו." הוא משך בכתפיו,
זה מדהים.

"אז מתי אני אמור להתחיל?" שאלתי,
נייל הסתכל עליי מבולבל "עכשיו." הוא אמר, "הרי אז למה באנו?" הוא שאל, חשבתי שזה רק סיור לפני שאני מתחיל, אבל זה בכל מקרה לא משנה, זה לא שיש לי מה לעשות עכשיו בכל מקרה.
"תכנס לאימייל שלי ותתחיל לערוך אתה מסיים היום ב5 בהמשך תקבל לוח זמנים מסודר יותר." נייל אמר ונגיד אליי לפני שהלך, "בהצלחה." הוא אומר וטפח לי על הכתף, לפעמים שנייל נהיה רשמי הוא מוזר.

הוא יצא כדי ללכת למשרדו, התיישבתי על כסא המשרד שליד השולחן במשרד החדש שלי, פתחתי את הקבצים, חייכתי לעצמי, אני מתחיל להתקדם לבנות את החיים שלי מחדש, זה מרגש.
אני מרגיש עצמאי. חופשי.

אני חוזר להביט למסך המחשב, יש לי עבודה לעשות.

____

נפלתי על הספה בעייפות, למה לעזאזל היה לי דחוף למצוא עבודה?!

"אז איך היה היום הראשון בעבודה?" נייל שאל והתיישב לידי, מניח 2 כוסות תה על השולחן,
"זוועה." עניתי
"למה?"
"זה קשה מדי!" אמרתי והוא גלגל את עיניו
"אתה סתם דרמטי."
הזדקפתי כדי לשבת ישב, "אני דרמטי?" שאלתי,
הוא נאנח "לואי זו עבודה בתוך משרד עם מזגן, אתה רק מזיז את האצבעות."
נשברתי שוב על הספה "מה שתגיד..."  

"אז איך חוגגים?" הוא שאל ולגם מכוס התה שלו, "חוגגים מה?" שאלתי
"את יום העבודה הראשון שלך."
"צריך לחגוג את זה?" שאלתי,
"כמובן!" הוא קרא "יש מועדון די חדש ממש קרוב לפה אפשר ללכת." הוא אמר, והסתכל לראות אם אני בעניין,
"לא." במועדון יש אנשים מפחידים,
"בבקשה לואי אני לא רוצה ללכת לבד!" הוא קרא, ואני הדרמטי כן בטח...

"יש לך את זאין."
לא ראיתי את זאין המון זמן, הוא ממש נעלם.

"אבל אני רוצה ללכת איתך." הוא אמר וניסה לעשות פרצוף חמוד שאמור לשכנע אותי, הוא יודע שהדברים האלה לא עובדים עליי
"מחר." עניתי, אני מת מעייפות
"מבטיח?" הוא שאל,
גלגלתי את עייני "מבטיח."

ישבנו בשקט, נייל היה עסוק בטלפון שלו
"לואי?" הוא שאל, סוף סוף אני צריך יחס.
"כן?"
"אם בחורה אומרת לך שהיא רוצה שתיפגשו לבד רק שניכם, היא מתכוונת לדייט?" הוא שאל ונראה מהורהר
"אתה נראה לי יודע שאני פחות בעניין של בחורות." עניתי, הוא נאנח
"עכשיו מדברים עליי." הוא הדגיש
"היא חמודה?" שאלתי, הוא הנהן
"היית רוצה לצאת איתה?" שאלתי שוב
"ברור..." הוא ענה

מצמצתי את עייני "אז מה הבעיה פה?" שאלתי
הוא חייך חיוך ממש גדול
"אז אתה חושב שזה אמור להיות דייט?" הוא שאל בהתרגשות "כן." עניתי, זה די ברור אם היא הבהירה שהיא רוצה להיות איתו לבד.
"אז אני אקבע איתה." הוא שמח
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חזק "הוווו נייל מאוהבבב" קראתי בתינוקיות,
נייל הסתכל עליי מבולבל "אתה מראה רגשות וזה מפחיד." הוא אמר בלחץ, גורם לי לצחוק, עם נייל הכל שונה.

"אז היא חמודה?" שאלתי
הוא הנהן "היא ממש חמודה, יש לה שיער חום חלק ועיינים כחולות וגדולות, והיא ממש מצחיקה." הוא אמר במבט מאוהב, זה חמוד.
"ומה השם שלה?" שאלתי
"מילי." הוא עונה וחיוך גדול ומטופש מרוח לו על כל הפרצוף,

אחרי כמה שניות הוא מתנער, "אבל בוא לא נדבר עליי, מה עם חיי האהבה שלך?" הוא שאל בחיוך שובב, נאנחתי,
אין לי חיי אהבה וכנראה לא יהיו לי חיי אהבה,
"אתה יודע את התשובה לזה נייל."
הוא גיחך "עדין בתול?" שלחתי לו מבט כועס
"לעזעזל לואי אתה בן 19!"
"אז....?"
"אתה לא מתכוון לשכב לעולם?" הוא שאל, משכתי בכתפיי, זה לא באמת מעניין אותי.

"איך לא שכבת לעולם עם ניקול?" הוא שאל בהלם "אתם הייתם כמעט שנה ביחד!"
הוא לגמרי מטומטם.
"אני גיי נייל, באותו זמן לא הכחשתי את זה, לא הרגשתי אליה שום משיכה." עניתי בקצרה, "חוץ מזה זה היה מזמן בכיתה יא'."   

"אתה באמת מחכה שיהיה לך חבר כדי שתשכב עם מישהו?" הוא שאל בהלם,
"לעולם לא יהיה לי חבר." הדגשתי, אף אחד לא ירצה אותי, אני מתוסבך עם המשפחה שלי, לא יודע להסתדר לבד, נמוך, ויש לי בטן ותחת ענק, אף אחד לא יסתכל עליי.

"אתה סתם מגזים לואי, אתה נראה ממש טוב, כולם שמים לב לזה חוץ ממך." נייל אמר, הוא תמיד מנסה להעלות לי את הביטחון, אני שמח שיש לי אותו.