larry stylinson- basketball

part 1

חייבת להגיד שהסיפור מתחיל רע אבל שווה להמשיך.
קריאה נעימה🤍

נקודת מבט לואי:

אני נכנס לבית תשוש ברמות, אני מרגיש שהמוח שלי בקריסה.
בחיים לא חשבתי שהמבחן בהיסטוריה יהיה כזה קשה, אבל כנראה שזה העונש שלי על שלא למדתי אליו.
"היי מותק! איך היה בבית הספר?" הראש של אמא שלי צץ הישר מהמטבח והריח המגרה של הקציצות הגיע אליי.
הורדתי את התיק ואת הנעליים ופניתי לעברה "את יודעת, רגיל ומשעמם, נייל וליאם החליטו לא לבוא היום והלך לי די גרוע במבחן" אמרתי ביאוש.
אמא שלי גיחכה וראשה נעלם בחזרה למטבח "אני לא מופתעת שנייל הבריז ממבחן אבל זה לא מתאים לליאם, הילד הזה כמו האמא המשגיחה של שניכם.״ היא צחקה שוב ונאנחתי, אני נכנס למטבח.
״בכל מקרה״ היא אמרה ברגע שלקחתי כוס מים, ״מגיע אלינו שכן חדש היום, תקבל אותו בפנים יפות ברור מותק?" היא שאלה אותי, למרות שזה היה נשמע יותר כמו דרישה.
נו באמת, מה שכן חדש? כאלו שיש לי אנרגיות לזה היום.
"כן ברור" אמרתי באדישות, אני פשוט אגמור אם זה אחרת היא תנדנד לי שזה לא מנומס.
"טוב אז לואי, עוד שעה יש לי פגישה עם לקוחות אז אני צריכה ללכת להתארגן. תקרא לבנות לאכול,  אני מצפה לראות את הסיר ריק שאני חוזרת" היא נתנה לי נשיקה בלחי ומילמלתי ״כן המפקדת״.
"בנות!!! בואו לאכול!" צעקתי להן.
כולן ירדו חוץ מלוטי, כמה לא מפתיע.
״לוטי!!״ צעקתי לה.
״5 דקות!!״ היא צעקה בחזרה.
חתיכת שקרנית, 5 דקות אצלה זה שלוש שעות במקרה הטוב.
אני עולה במדרגות ופותח את החדר שלה.
"את לא שומעת שאני קורא לך לבוא לאכול?" שאלתי בטון כועס. "שמעתי שירים תירגע אני באה" היא אמרה והסתירה את הטלפון שלה.
שקרנית, אם היא מנסה לעבוד עליי שתעשה את זה לפחות טוב.
אני חוזר לחדר אוכל ויושב לאכול יחד עם האחיות שלי, אה! כמעט שכחתי.
יש היום את המשחק ששכחתי לראות!! אני אסיים לאכול ואראה אותו.
-------

אני מתיישב על הספה עם צלחת פופקורן ומיץ תות בננה שישב במקרר יותר מידי זמן ונאנח.
סוף סוף קצת זמן לעצמי! עכשיו אני יכול לשבת רגל על רגל ולראות את המשחק ה-
צלצול טלפון הפריעה לי, כמה מזל יש לי בחיים!
השם של נייל היבהב על המסך, מה עכשיו הוא רוצה.
"לללללוווואייייייי" נייל צרח לי בטלפון.
" אחחח האוזן שליי נייל" אמרתי בעצבים.
"תקשיב, אני יודע שלא אכפת לך אבל משעמם לי ודיברתי עם ליאם ואנחנו נפגשים אצלי ב6 ביי" הוא ניתק ואפילו לא נתן לי להגיב.
טוב.
הפעלתי את ההקלטה והתחלתי לראות את המשחק. ראיתי את אמא שלי יורדת במדרגות. "אמא אני יוצא היום לנייל" אמרתי לפני שהיא יצאה  ״אוקי חומד, תמסור לו שזה לא טוב להבריז ממבחנים!״ היא צעקה וסדרה את הדלת.
״אמסור!״

-----------

עבר כבר זמן מה וסיימתי לראות את המשחק הכדורסל, כמובן שהקבוצה של הארי ניצחה.
לא ציפיתי לפחות ממנו!
איך אפשר שלא עם שחקן כזה מוכשר ויפה וחזק ו-
מחשבותיי נעצרו בעקבות רעש של משהו נופל מבחוף, לא נכון..
אם זה העציץ של אמא אני מת!!
אני רץ בהיסטריה אל הדלת ופותח אותה באגרסיביות.
״העציץ!!״ אני צועק בהיסטריה ומסתכל לכיוונו, הוא שלם ובריא ״הפחדת אותי, חשבתי שזה יהיה יומי האחרון..״ מילמלתי לעברו.
אבל רגע..
זה מוזר..
ממה בא הרעש?
אני מפנה את מבטי ואני רואה אדם עם גאקט ספורט והמון ארגזים, נפל לי האסימון שכנראה זהו השכן החדש.
אני נאנח, אם לא אברך אותו או לפחות אנסה לעזור לו אמא תופיע לי בחלומות ותרצה לי כמה זה לא בסדר ולא מנומס.
טוב...אין ברירות. "שלום לך, אתה במקרה צריך עזרה?" שאלתי את הבחור. הוא סובב את מבטו אליי ו-
פאק.
הארי פאקינג סטיילס.
הוא הסתכל עליי עם עיניו הירוקות והנעימות שלו והתלתלים היפים שלו ו-
והוא הרגע ראה אותי מדבר עם עציץ..
"אה, נעים להכיר- אתה יכול להפסיק לבהות?" הוא שאל וחייך בנימוס.
"ה-ארי ס-טיילס?" שאלתי אותו.
"זה אני" אמר ובא ללחוץ לי יד, יצאתי מההלם שהיה לי ואמרתי "הארי פאקינג סטיילס שכן שלי" אמרתי בקול למרות שחשבתי שדיברתי בלחש. אומיגד. הוא גיחח גיחוח מושלם ואז חיבקתי אותו מריפלקס ומהר התנתקתי ממנו.
"אממ ה-היי אפשר אממ ת-תמונה?" שאלתי והוא הנהן ואמר "כן בטח" הצטלמנו והוא נראה כל כך טוב.
דאמ.
"אתה צריך עזרה?" שאלתי שוב, "אני אשמח" הוא אמר בחיוך רחב.