larry stylinson- basketball

Part 23

נקודת מבט הארי:

״בסוף אנחנו נסיים כמו עמי ותמי ואז אני אגיד לך בגן העדן אמרתי לך״ לואי לא הפסיק לקטר כשהתחלנו להתקדם לכיוון הבקתה, או יותר נכון אני התחלתי להתקדם והוא נגרר אחריי.
״אני צעיר מייד בשביל זה! עוד לא הספקתי לנצח את נייל בפלייסטישן! יש לי עוד הרבה דברים לחוות!״
‏גיכחתי בשקט, הילד הזה לא מבין לפעמים שהוא דרמטי.
״אתה מגזים,״ עצרתי והסתובבתי אליו ״בטח הבית הזה ננטש כבר לפני שנולדת.״
לואי גילגל עיניים כלא מאמין והעביר את מבטו ממני אל דלת הבית.
הסתכלתי על השקיעה שהולכת ונעלמת, מתחיל להחשיך ואנחנו בהחלט לא יכולים להשאר בחוץ במשך הלילה.
״הארי!״ נבהלתי למשמע צעקתו של לואי.
״מה קרה?! הכל בסדר?!״ התקדמתי אליו ותפסתי את ידו מדאגה.
לואי הצביע על משהו מאחורי בפחד וסובבתי את ראשי לראות על מה.
אור צהבהב נראה מחלון הבקתה, כנראה שאחרי הכל מתגורר שם מישהו.

״אין מצב שאני נכנס לשם״ לואי הידק את אחיזתו בידי.
הסתכלתי עליו, הוא נראה כל כך מפוחד שזה קרע את ליבי, ליטפתי את ידו עם אגודלי וחייכתי חיוך מרגיע.
״בוא״ זה כל מה שהצלחתי לומר.
גררתי את לואי בזמן שאני מחזיק את ידו ודפקתי על דלת הבית.
צעדים נשמעו מבפנים ולואי הסתתר מאחורי.
דלת הבית נפתחה קצת ושיער לבן כשלג הציץ משם,
״מי אתם?״ נשמע קול צרוד של אישה מבוגרת.
״אמ..אנחנו מטיילים שהלכו לאיבוד ביער הזה, גברת״
אמרתי וכן זה כבר נשמע כמו כל התחלה קלאסית של סרטי אימה, חשבתי לעצמי.
האישה סגרה את הבית בפתאומיות ומעבר לדלת נשמעו רעשים של פתיחת מנעולים, הדלת נפתחה שוב לרווחה ואיזו אישה מבוגרת עמדה שם.
היא בחנה אותי בלי בושה ואז הסתכלה על לואי שעמד מאחורי.
פתאום קלטתי, אני מחזיק ידיים עם לואי וזה לא נראה כל כך בקטע חברי..
אם לא הייתי שזוף כל כך כנראה שהיו רואים את הסומק שצץ בלחיי.
״מטיילים הא..״ האישה הזקנה לחשה ועברה להסתכל עליי שוב.
״מטיילים בתחת שלי״ היא אמרה ופערתי עיניים למשמע הקללה.
ממתי אנשים זקנים מקללים-
״מה אתם באמת רוצים שרצים?״ היא אמרה ונראתה מעוצבנת.
כיחכחתי בגרוני והסתכלתי על לואי ״אני וחברי הטוב טיילנו אבל איבדנו את הדרך, אנחנו יכולים לישון כאן הלילה?״ הסתכלתי עליה וניסיתי לגייס את החיוך הכי מקסים שלי.
היה שקט לכמה שניות וכבר התחלתי לחשוב שהיא תנפנף אותנו מפה, אבל אז היא חייכה.
״חברי הטוב הא..״ היא מילמלה והסתכלה על היד המשולבת שלי עם לואי.
מה היא לעזאזל מתכננת?
חיוכה התרחב וכאלו לא קראה לנו שרצים לפני כמה שניות היא אמרה בנחמדות ״בואו בואו הכנסו, מאוד קר בלילה בתקופה הזאת.״ היא דחפה אותי ואת לואי אל תוך הבית ונעלה אחריה את הדלת.

הריצפה והקירות היו עשוים מעץ, היו המון תמונות על הקירות בעיקר של ילד קטן שחסרות לו שתי השיניים הקדמיות.
האישה הזקנה התחילה להקדם לעבר המטבח ולואי ואני עקבנו אחריה.
כשנכנסנו למטבח בכל מקום היו גילופי עץ בדמויות שונות וספרים מפוזרים ברחבי הבית.
״את מפסלת?״ שאלתי בהיסח דעת כשהסתכלתי על הגילוף בצורת דוב.
״הו לא אני ילדון, בעלי היה״ היא מזגה לתוך כוס נוזל ירוק והסתובבה אליי.
״מיץ סלרי?״ שאלה וניסיתי לא להקיא מולה.
״לא תודה״ אמרתי.
״לוזר״ היא נחרה ושתתה את תכולת הכוס.
״הארי״ לואי לחש לי והסתובבתי לעברו, ״אתה חושב שהיא יודעת את הדרך חזרה לעיר?״ הוא שאל אותי ולא ניתק את ידו משלי.
״אין לי מושג״
״מה אתם מתלחששים שם זוג יונים?״ הזקנה חייכה חיוך ממזרי ״רוצים כבר לעלות למיטה?״ היא צחקה בקול רם כשראתה את לואי הסמיק.
אוי לי
היא במקרה חושבת שאנחנו זוג?
טוב כן אפשר להבין אותה.