-גמור- (בתהליך שחזור)
ספר ראשון שלי תהיו עדינים
״הארי?״
״כן?״
״מה אתה בעצם רוצה ממני?״ שאלתי אותו.
״מה אני רוצה ממך?״
הנהנתי, ״ממני, מאיתנו״
״הכל״
הארי סטיילס, שחקן הכדורסל המוכר ביותר במדינה.
יש לו מליוני מעריצים אבל רק אחד מעניין אותו, לואי.
לו...
חזרתי מריצת הבוקר שלי מכין את ארוחת הבוקר שלי ויושב לאכול אותה. לאחר שסיימתי נכנסתי למקלחת וכשבאתי להדליק את המים שמעתי דפיקות מהכניסה של הבית, יש לי הרגשה שאני כבר יודע מי זה יכול להיות. ״מה נשמע עם חברי הטוב ביותר״ שמעתי את קולו העליז של זאין אומר מאוחרי דלת המקלחת. ״מחרבן או משהו״ שאל אותי ״לך תזדיין מאליק״ אמרתי לו ופתחתי את ברז המים ״רק עם השווה שהתחילה איתי אתמול״ אמר, אני נשבע לכם הוא חולה על מין. ״אתה מוכן להפסיק להכנס לי לבית כמו משוגע, תודיע לפני״ אמרתי ויצאתי מחדר המקלחת ״אז מה שלום המאוהב שלנו״ אמר בקול משועשע ״זאין אני נשבע לך אני אזיין אותך״ אמרתי מיואש מהבן אדם הזה. ״אני בסך הכל דואג שלא ישברו להארולד שלנו את הלב״ אמר זאין. ״מאוד משעשע״ אמרתי בקול ציני. שמעתי דפיקות בדלת והלכתי לפתוח ״הארי היי״ ראיתי את לואי בפתח הדלת, ליבי דפק כל כך חזק חשבתי שאני אומר להתעלף ״לואי בדיוק דיברנו עלייך״ זאין התפרץ אני נשבע שהוא מת ״עליי?״ אמר מובך. ״אל תקשיב לו, אתה צריך משהו?״ שאלתי בזמן שדחפתי את זאין מהדלת ״אמ אמא שלי שואלת אם אולי יש לך סוכר?״ שאל עם לחיים אדומות ״בטח״ אמרתי והלכתי לכיוון המטבח ״תכנס תכנס, אל תעמוד שם הארי קצת מארח גרוע אבל למזלו אני לא״ זאין אמר ומהחיוך שלו כבר הבנתי הבן אדם שיכור מהתחת ״אה ל-לא זה בסדר, אני די צרי-צריך ללכת עכשיו״ לואי האדים והתחיל לגמגם דחפתי את זאין במרפק והבאתי לו את חבילת הסוכר ״תודה הארולד״ אמר והלך לכיוון הבית שלו. עמדתי בפתח הדלת כמה שניות, ליבי הלם בחוזקה שהשתמש בכינוי לשם שלי ״אוי הארולד אני כל כך מאוהב בך״ זאין אמר בנסיון כושל לחקות את לואי. ״תמיד כל כך ברורים...״ ״אתה מת אני נשבע לך״ אמרתי וזאין גיחח בתגובה.
״אז מה אתה עושה אחר הצהריים?״ שאל זאין ״אין לי תוכניות מיוחדות״ אמרתי ״רוצה לצאת למועדון?״ שאלתי. ״אני מופתע שאתה מציע אתה הדרך כלל מסרב״ אמר ״כן או לא?״ שאלתי בחוסר סבלנות ״שאני אגיד לא?״ אמר זאין.
עבר זמן מאז שזאין היה אצלי, השעה הייתה שמונה בערב ואני וזאין יצאנו למועדון הקרוב. ״שתי בירות גדולות בבקשה״ זאין ביקר מהברמן. הברמן הנהן והלך לפתוח לנו שתי בירות, ״תודה״ אמרנו שקיבלנו את המשקאות שלנו.
אני די עומד להקיא כרגע אני חושב שאני וזאין כבר במשקה החמישי או השישי, אבל כבר מזמן הפסקתי לספור. ״אילו היה לך כוח על מה הוא היה״ אמרתי וצחקתי מהשאלה הטיפשית של עצמי. זאין חשב וחייך לעצמו שמצא תשובה ״ראית רטגן, עדיפות לבגדים של מתולתלות״ גיחחתי ״סוטה״ השבתי לו ״מה?? אתה רוצה לומר לי שלא היית רוצה כוח כזה?״ הוא הסתכל עליי וחייך חיוך מרושע ״עדיפות למישהו בשם לוא-״ דחפתי אותו במרפק.
שמעתי את הרטט של הטלפון שלי, ״אחי, אני חושב שבעלך מתקשר אלייך״ זאין אמר ונראה משועשע אפילו יותר. ״תענה״ הוא אמר שראה את המבט שעל פניי. לחצתי על הכפתור הירוק ושמעתי את קולו העדין של לואי אומר ״היי״ ״מה זה הרעש הזה? איפה אתה״ שאל ״אני במועדון עם זאין, הכל בסדר?״ שאלתי ״כן פשוט רציתי להחזיר לך את הסוכר״ אמר ״או שזה תירוץ מאוד טוב להתקשר אליי פרינסס״ אמרתי אפילו לא שם לב לקול הפלרטטני שיצא לי. ״אממ לא- פש-פשוט לא משנה אני אחזיר לך מחר ביי״ אמר לחוץ ולפני שהספקתי להגיד משהו הוא ניתק הוא מוזר ואני אוהב את זה ״מה הוא רצה?״ שאל זאין ״ להחזיר לי את הסוכר״ אמרתי מבולבל ״כל כך מאוהב״ אמר זאין ״פאק זאין אני כל כך מת״ אמרתי נשען על הספה האדומה ״כל- כך״ זאין הסכים כמובן שלא עוזר לסיטואציה.
״אני חושב שאחתוך כבר הביתה״ אמרתי לזאין לאחר שעתיים של אלכוהול ומוזיקה רועשת, אני מרגיש כאלו עוד רגע מתפוצץ לי המוח. זאין אפילו לא הקשיב, אני חושב שהמוח שלו כבר הפסיק לעבוד בשוט השלישי. הוא הינן, הלכתי לכיוון היציאה ויצאתי מהמועדון. אני לא יודע עד כמה זה רעיון טוב לנסוע כשאני שיכור אבל לא נתתי לזה חשיבות רמה מידי, נסעתי במשך כמה דקות וכשהגעתי לביניין שלי ראיתי את לואי יושב על המדרגות ליד החניה. מה לעזאזל הוא עושה פה? יצאתי מהרכב והתקדמתי אליו. ״לואי״ אמרתי והוא הסתכל לכיווני ״היי״ אמר לי, לחייו ואפו הקטן האדימו מהאוויר הקר של הלילה. ״היי, מה אתה עושה פה כל כך מאוחר?״ שאלתי ועברתי להתיישב לידו ״סתם, אין ממש סיבה שאני כאן״ אמר והסיט את מבטו ממני ועבר להסתכל על מגרש החניה. אני לא מבין מה עובר לו בראש, אבל אני יודע שהוא יפייפה באור הירח. ״על מה אתה חושב?״ הסתקרנתי. ״למה אתה שואל?״ השיב לי ומבטו חזר אליי. עיניו נוצצו באור הירח ולרגע חשבתי מה יקרה אם אנשק אותו. ״למה אתה חייב להתחכם?״ אמרתי לו והרמתי גבה אחת, הוא גיחח בתגובה. החיוך העדין שלו המיס לי את הלב, ״אתה כל כך..״באתי לומר וחשבתי לרגע אם זה רעיון טוב להמשיך אבל כשראיתי שהוא כבר מחכה שאמשיך אמרתי ״חמוד״ השלמתי. הוא האדים אפילו יותר ואהבתי את התגובה שהצלחתי להוציא ממנו. הוא מסמיק מכל דבר! לואי השפיל את מבטו ולא רציתי שהוא יסתיר ממני את פניו, הרמתי את סנטרו בזהירות עם האגודל שלי. הורדתי את ידי לאט את ידי, הו אלוהים אני כל כך שיכור אני הולך להתחרט על זה. הרמתי שוב את ידי והנחתי אותה על החלו הימנית שלו. לואי לא התנגד ונראה שהוא אפילו קירב את פניו לשלי. נשימותיו רטטו על שפתיי ושמעתי את לואי לוחש לי את שמי. ״הארי..״הוא אמר ונראה שהוא מתחנן למשהו, ובלי לחשוב פעמיים הצמדתי את שפתיי אל שפתיו. כל כך הרבה רגשות שחוויתי באותו רגע לא ניתנות להסבר. כמות הפרפרים הגיעו למיליונים והתפוצצו בבטני התחתונה. זה הרגיש טוב, זה הרגיש אמיתי. וזה הרגיש אפילו יותר טוב שלואי הבין מה קרה והזיז את שפתיו כנגד שפתיי, רכשתי את ידיי סביב צווארו ושפתניו הרגישו כאלו הן נועדו זו לזו. היה ללואי טעם טעם מתוק, אולי של דובדבן ולא רציתי להפסיק לרגע לטעום ממנו. רציתי עוד, רציתי יותר. ליקקתי את שפתו התחתונה והוא נתן ללשנוי לחקור אותו. לאט לאט התנתקנו זה מזה מתנשפים אחד כנגד השני. שנינו היינו חסרי מילים, הסתכלנו אחד לשני בעיניים בלי להוציא מילה, אני יכול לתבוע בעיניים שלו.
הוא כמו מגנט שאי אפשר להתרחק ממנו
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
