-גמור- (בתהליך שחזור)
ספר ראשון שלי תהיו עדינים
״הארי?״
״כן?״
״מה אתה בעצם רוצה ממני?״ שאלתי אותו.
״מה אני רוצה ממך?״
הנהנתי, ״ממני, מאיתנו״
״הכל״
הארי סטיילס, שחקן הכדורסל המוכר ביותר במדינה.
יש לו מליוני מעריצים אבל רק אחד מעניין אותו, לואי.
לו...
״אני יודע הכל״ לואי הצהיר, הסתכלתי עליו במבט מבולבל. ״ומה זה הכל?״ שאלתי אותו ״הכל, על האיום על ההודעה על הבן אדם המשוגע הזה״ סיפר ושלח לי מבט עוצמתי. רגע מה מתי איך כל כך הרבה שאלות עלו למוחי ולא ידעתי איזה מהן לשאול את לואי, אבל לפני שהצלחתי להשחיל מילה הרגשתי את כף ידו של לואי נשלחת אל פניי וראשי נשלח הצידה מעוצמת המכה. מה ״אח!! לואי? מה עובר עליך״ שאלתי ושיפשפתי את הלחי המסכנה שלי בעדינות. לא ציפית מלואי לסטור לי. ״אתה אידיוט או מה?״ צעק בקולי קולות והסתכלתי עליו המום ״אתה באמת הולך להסכים לבקשה שלו?״ הוא הניח את ידו על כתפי ״אתה באמת מתכוון להפסיד את המשחק החשוב בשבילי?״ הוא שאל ולא הוריד ממני את עיניו. מה אני אמור לעזאזל לומר? ואיך הוא לעזאזל גילה? ״אין לי מושג על מה אתה מדבר״ אמרתי לו, ידי עדיין נחה על הלחי השורפת שלי. המבט שלו היה מעוצבן כשאמר ״הטלפון שלך היה פתוח״ הוא הוריד את ידו ממני והוציא את הטלפון מהכיס ״המטורלל הסודי שלח לך הודעה, משם אתה יכול כבר להבין.״ הוא חיטט לי בטלפון?? מה לעזאזל. הסתכלתי עליו במבט מעוצבן ״אתה חיטטת לי בטלפון בלי רשות״ אמרתי לו, מנסה לשנות נושא או למשוך זמן. ״ובכן, אתה מנשק אותי בלי רשות אז חשבתי שזה בסדר.״ אמר לואי. אוקיי כן פה הפסדתי. ״ואל תתחמק משאלות!״ לואי הרים את קולו ולרגע פחדתי ששאר חבריי לקבוצה ישמעו מה שהולך פה. ״אתה באמת הולך לעשות את זה בשבילי?״ הוא שאל אותי שוב. אני לא מתכוון לשנות את דעתי, שלחתי לעברו מבט אדיש ואמרתי בקול נחוש ״כן״. לואי שתק לכמה שניות ״אני לא מבין״ אמר ועבר להסתכל על הריצפה. ״אני חושב שכדאי שתלך״ אמרתי לו. לא רציתי שהוא יגלה את זה בצורה הזאת, אבל אין ברירה. ״אני אתקשר אליך אחר כ-״ לואי דחף אותי וקטע את המשפט שלי. ״אתה כל הזמן בורח!״ הוא החזיק בחוזקה בחולצה שלי ״אתה כל הזמן בורח ומשאיר אותי במחשבות״ הוא הטיח את אגרופיו על החזה שלי, למרות שלא ממש הרגשתי את זה. ״אתה מסתיר ממני דברים ואני בכנות לא מסוגל להבין מה אתה רוצה!״. עצרתי את ידו והחזקתי אותה ״לואי.״אמרתי לו. הוא סוף סוף הרים את פניו הדומעות אליי והיה נראה שבור. באמת כל כך פגעתי בו? ״אני..״ ניסיתי לומר אבל לא ידעתי מה. סליחה? אני מצטער? ״אתה מה, הארי?״ הוא אמר ולמרות הדמעות הוא עדיין היה נראה כועס. ״ לא רציתי לסבך אותך בכל הפרסום,״ התחלתי לומר והסתכלתי עמוק לתוך עיניו ״אני דואג לך כמו מטורף מהרגע שנפגשנו, אני דואג כמו שלא דאגתי לאף אחד אחר בחיים שלי״ נשמתי עמוק וחיכיתי לתגובה שלו. הוא הסתכל עליי ולכמה שניות היה שקט. לואי תפח על מצחו ונאנח. ״הארי למה לא אמרת לי עוד מקודם״ הוא שיפשף את עיניו ״אם היית פשוט שואל היית מבין שלא אכפת לי מכל זה!״ . ״לואי, אתה לא מבין. פפרצי הם קוץ בתחת אתה לא יכול פשוט-״ ״לא אכפת לי מהם כל עוד אתה לצידי!״ לואי קטע אותי בצעקה. הסתכלתי עליו המום, הילד הזה מראה צדדים היום שלא הכרתי בו. ״רק, אל תרחיק את עצמך ממני. אוקיי?״ לואי אמר בלחישה. ״אוקיי״ אמרתי לו. הבטנו זה בזה בשקט ולואי פער את עיניו ,נזכר שאני חצי ערום והוריד ממני את ידיו במהירות. צחקתי מהתגובה שלו והוא הסמיק. ״לא רוצה להפריע לזוג יונים פה אבל המשחק מתחיל עוד 5 דקות״ זאין אמר ושנינו קפצנו. ״זאין, מתי- איך-״גימגמתי וזאין תפך לי על הגב ״זמן לזוז אמיגו״ אמר ונכנס למלתחות. הסתובבתי להביט חזרה בלואי ״אמ..אני מניח שאני צריך אה..״ אמרתי והצבעתי לעבר דלת המלתחות. ״אה כן ברור״ אמר וחיטט בכיס שלו. ״הנה״ הוא החזיר לי את הטלפון. חייכתי אליו והסתובבתי ללכת אבל אז עצרתי בפתאומיות. ״לגבי עיניין הנשיקות-״ התחלתי לומר אבל לואי דחף אותי לעבר הדלת. ״לא עכשיו רומיאו, יש לך משחק״ אמר וצחק. אני שמח שפתרנו את זה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
————————— איךהיההפרק? מקווהשאהבתם🙏 אלתשכחו להצביע זה מאוד יעזור לי אוהבת🤍🤍🤍🤍🤍
