larry stylinson- basketball

Part 20

נקודת מבט לואי:

פתחתי את דלת המכונית ועזרתי להארי שהתקדם אליי בצליעה להכנס לרכב של נייל בזהירות ״לואי הכל טוב אני מסתדר לבד״ אמר הארי ועזבתי אותו. אלוהים שבשמיים, איך אני יכול להסתכל לו בעיניים עכשיו?
״נו פדלאות תכנסו כבר לרכב״ נייל קיטר ממושב הנהג ופלטתי אנחה כבדה. נכנסתי למושב האחורי וסגרתי את דלת הרכב מאוחרי.
ישבנו בשקט אני והארי מאחורה ולא הפסקתי לאכול סרטים, אולי הוא עדיין כועס על מקודם? אלוהים אולי מביך לו עכשיו להיות לידי והוא פשוט הרגיש רע לסרב להצעה של נייל לבוא לים.
לפני שהמשכתי לאכול את עצמי מבפנים קיבלתי הודעה בטלפון והצצתי לראות, השם של ליאם הופיע על המסך ולחצתי עליו.
״אם תמשיך עם הפרצוף תחת שלך אני בועט את התחת השעיר שלך ושל הארי לכלביה.״
גיחחתי וגילגתי עיניים, לליאם תמיד יש מה להגיד .
״מה מצחיק?״ הארי שאל אותי והסתובבתי להביט בו.
זאת הפעם הראשונה היום שיצרתי איתו קשר עין, מאז שבאנו לפה עד עכשיו נמנעתי כמה שיותר מלהביט בו.
הסתכלתי לעברו וחשבתי אם לשקר אבל בסוף החלטתי שלא, הרמתי את הטלפון והראתי לו את ההודעה.
הארי חייך חצי חיוך ופלט גיחוח, הרגשתי שהאווירה נעשתה קלילה יותר.

לפני שאספנו את הארי התפללתי שנייל לא יפלוט משהו טיפשי כמו שרק הוא יודע, אבל במפתיע הוא רק שר בקולי קולות שירי רוק מפורסמים שבקעו מהרדיו בלי לריב ולהתווכח עם הארי,
והאמת? העדפתי את זה.
בזמן שנייל לא הפסיק לשיר בקולי קולות וליאם התעסק במשהו בטלפון אני והארי שלחנו אחד לשני מבטים בלי הפסקה לאורך כל הדרך, כן זה היה מביך אני יודע, יש לי הרגשה ששנינו עדיין חושבים על ההודעות הסוטות.

-
הים למזלנו לא רחוק והגענו אליו לאחר נסיעה קצרה של רבע שעה, אבל עדיין היא הרגישה כמו נצח אני נשבע, רציתי ללכת לבית.
הסתובבתי לעבר הארי ״אתה צריך עזרה?״ שאלתי אותו בזמן שיצאתי מהמושב שלי. ״אני מסתדר תודה״ אמר בנימוס וניסה לצאת לבד, מה שלא הצליח לו כי הוא כמעט נפל.
הוא אחז ברגע האחרון בדלת וחייך במבוכה, חייכתי אליו ״מסתדר לבד הא?״ שאלתי אותו והתקרבתי אליו.
״תאמין או לא אני בעצם בן אדם עצמאי ברוב הזמן״ הוא אמר בציניות ונתתי לו להשען עליי בשביל להתקדם לעבר שפת הים.
״אני בספק״ אמרתי וחייכתי, אולי המצב בנינו לא כזה מביך אחרי הכל.
״איך אתה?״ שאלתי ועזרתי לו לשבת על איזה סלע ענק.
״בסדר, אני כן יכול ללכת אבל בצליעה כפי ששמת לב,״ הוא אמר וגיחחתי ״הרופא אמר שתוך חודש אני יכול לחזור לשחק״ אמר וחייך, חייכתי כי שמחתי מאוד בשבילו.
בטח חודש זאת תקופה ארוכה ולא פשוטה ואני יודע כמה כדורסל חשוב לו, הוא לא יכול לוותר עליו.
אבל הוא עדיין מנסה להשאר בשפיות.
״תפסיק להשפריץ עליי!״ שמעתי את ליאם צועק מאחורי והסתובבתי.
״אתה גם ככה עומד להכנס למים״ נייל גיחח והחזיק פחיות קולה ביד.
״ אבל עוד לא הורדתי את החולצה אידיוט!״ ליאם צעק והתחיל לשפשף את החולצה הלבנה שלו ‏שהוכתמה כולה בקולה.
נייל התעלם ממנו והתקדם אלינו.
״משהו לא טוב עובר על חברים שלך״ הארי אמר ויכולתי לשמוע שהוא מגחך.
״ספר לי על זה״ השבתי לו.
״קחו״ נייל אמר וזרק לעבר הארי ולעברי פחיות קולה.
״אל תתייבשו לי בלרינות״ אמר ,קרץ לנו והתקדם לעבר הים.
עברתי להסתכל בחזרה על הארי שישב לצידי וראיתי אותו מוריד חולצה וחושף את גופו החטוב והגדול,  בשלב מסויים הייתי חייב להוריד את עיניי בגופו. ״אנחנו נכנסים, אתם באים?״ שאל ליאם
״אני לא יכול״ אמר הארי והסתכל על הרגל שלו.
אה
אופס
איך לא חשבנו על זה?
״אני אשאר איתו״ פלטתי מיד בלי לחשוב.
נייל הסתכל אליי ושלח לי חיוך ומבט של ׳בדיוק לפי התוכנית׳
שלחתי לו אצבע שלישית וגילגלתי את עיניי, הוא אידיוט מוחלט.
״אני לא רוצה שתפספס מים נהדרים בגללי״ הארי אמר הסתכל עליי וחייך חיוך מתנצל. ״זה בסדר, גם ככה לא היה לי חשק״ אמרתי  ״נייל הכריח אותי לבוא לים כבר שבוע״ אמרתי והצבעתי לעבר חברי הטוב שעכשיו מתחיל עם בחורה.
הארי גיחח וישבנו בשתיקה, לאחר כמה זמן שפשוט הסתכלנו על השקיעה שמתי לב שאני עדיין לבוש בחולצה שלי ופשטתי אותה מגופי.
היה שקט שצרם באוזניי, רציתי לפתח שיחה אני לא אשקר לעצמי.
לא ידעתי מה להגיד.
״תודה״ הארי פלט מהפה שלו, מה?
הסתכלתי עליו במבט מבולבל אבל הוא לא הביט בי ״תודה?״ שאלתי אותו ״על מה?״
״עזרת לאמא שלי שעדיין החלמתי מהפציעה.״ הוא הסביר.
״אה״ אמרתי והרגשתי שסומק מתפשט בלחיי ״זה שום דבר״