larry stylinson- basketball

Part 22

נקודת מבט לואי:

פי נפער לרווחה, שוק זה לא מילה למה שאני מרגיש כרגע.
כשיצאתי משטח בית הספר לא ציפיתי
לראות שהארי יאסוף אותי עם מכונית יקרה כמו זאת, אבל זה קרה.
פאקינג מרצדס.
מאיפה.  הוא.  הפליץ.   פאקינג.  מרצדס.
אני מבין שאין לי על מה להיות מופתע, בכל זאת הארי פאקינג סטיילס.
אבל זין שלי אני כל כך מתכוון להכריח את הארי לתת לי לעשות סיבוב בעצמי על החמודה הזאת.
המרצדס השחורה עצרה לידי והחלון של הנהג נפתח, ראשו של הארי הציץ ממנו וחיוך יהיר התפשט על פניו כשקלט איך הפה שלי פתוח לרווחה.
״אתה יודע..״הוא התחיל להגיד בקול צרוד ועמוק והניח את ידו הגדולה על אדן החלון ״אם תשאיר את הפה שלך פתוח ככה בסוף יכנסו זבובים.״
הייתי רוצה להכניס לשם דברים אחרים,
חשבתי לעצמי והתחלתי להסמיק ממהחשבה המלוכלכת שצצה לי בראש.
סגרתי את הפה שלי וגילגלתי את עיניי ,מילמלתי קצת בקול רם ״מתנשא״ ופתחתי את הדלת ליד הנהג ‏כדי להכנס.
״מה?״ הארי עשה פני נעלב ואז חייך חיוך זחוח ״בסך הכל קצת משוויץ בזה שסוף סוף אני חוזר לנהוג במכונית היפה שלי״
״מה שתגיד״ אמרתי וניסיתי להתעלם מגופית כדורסל שלו שהוא בדרך כלל מתאמן איתה, שאלוהים יברך את מי שיצר את הגזרה של החולצה הזאת כי היא מבליטה את המקומות הנכונים.
״אן עדיין גרה איתך?״ שאלתי את הארי מנסה לפתח שיחה.
״כבר לא, אבל היא אמרה שהיא תעבור לגור קרוב אליי אז אני מניח שעוד נפגוש אותה הרבה בזמן הקרוב.״ הארי נאנח והעביר שיר ברדיו, ״מתאים לה״ גיכחתי.
מאז המקרה בים טיפה הכחשנו קשר אחד עם השני אבל בסופו של דבר התעשתנו על עצמנו וחזרנו לדבר.
ויצא שבחודש האחרון אני והארי התקרבו המון, בילינו את רוב הזמן ביציאות עם נייל וליאם ולפעמים גם זאין הצטרף.
״אז לאן הולכים?״ שאלתי ובו זמנית מילמלתי את מילות השיר שבקעו מהרדיו.
הארי חשב לכמה רגעים ואז גיחך כאלו צחק על עצמו ״האמת שאין לי שמץ של מושג.״
אני לא מאמין עליו.
״הארי בדרך כלל מתכננים טיולים לפני שיוצאים אליהם.״ אמרתי בסרקסטיות.
״לתכנן זה לחלשי אופי״ הוא התבדח, ״אין איזה מקום שאולי תרצה ללכת?״ שאלתי אותו.
״לא יודע , אתה?״ שאל.
שחושבים על זה היינו מלא בים בזמן האחרון, השיזוף שלי הוא הוכחה ברורה לכך ואין לי כזה חשק ללכת למסעדה או קניון.
״אני חושב שיש לי רעיון״ הארי הביט בי לשניה ואז חזר לכביש ״אבל אני לא בטוח אם תאהב את זה.״
״נו״ האצתי בהארי, ״שמעתי שפתחו איזה מוזיאון ביער״
הארי מילמל.
אין מצבבב
אני לא רוצה לישמע כמו נסיכה מפונקת אבל אני לא טיפוס של טבע, הבוץ וחרקים לא עושים לי את זה.
״מה? יש לך רעיון יותר טוב?״ הארי שאל כשקלט את המבט שלי.
״אני עומד לקטר כל כך הרבה שתתחרט שהכרת אותי״ הזהרתי אותו.
הארי חייך ״אני אקח את הסיכון.״

————
״ואז שהאחות הסתובבה הוא שפך את כל מכל הקונדומים לתיק!״
״אין מצב!״ הארי התחיל לצחוק מהשטויות של נייל.
״הוא אפילו רוקן את כל תכולת התיק שלו בשביל זה.״
צחוקו של הארי התגבר אפילו יותר ואני הצטרפתי אליו,
״הוא חיכה לרגע הזה כל חיו״ אמר בשעשוע וניסה להרגיע את עצמו.
עברו כבר כמעט 30 דקות והן חלפו כאלו כלום, רוב הזמן עבר בסיפורים מתקופות החטיבה שלנו.
מסתבר שהקעקוע הראשון של הארי היה בגיל 15, מבלי שהוריו אפילו ידעו.
הכרחתי אותו להראות לי אבל הוא התחיל להתחמק ואמר שיום אחד הוא יראה לי, שקרן.
״אני חושב שהגענו.״ הארי אמר עדיין מחייך מהתקף הצחוק שהיה לו לפני כמה שניות.
הסטתי את מבטי ממנו לעבר המקום עמוס העצים הגבוהים והירוקים והתחלתי להזיע זיעה קרה.
אולי זה לא רעיון טוב?
״הארי אולי כדי שנלך למקום..אמ..אחר?״ שאלתי את הארי מבלי להסיט את מבטי מהיער.
קלטתי מזווית עיני את הארי מסתובב אליי ומחייך,
״היער הזה קטן, והוא קרוב לעיר אז אין לך סיבה לדאוג״
אמר בנסיון להרגיע ויצא מהרכב, עשיתי כמוהו וסגרתי אחרי את דלת הרכב.
״הנה המפה למוזיאון ההוא.״ הארי הצביע למשהו במרחק שנראה כמו שלט וקיווצתי את עיניי בשביל לראות.
הוא צודק זה באמת מפה, חשבתי שהוא עובד עליי שיש פה מוזיאון.
וגם למה שמישהו יעשה בפאקינג אמצע יער מוזיאון??