All That You Are Is All I'll Ever Need | L.S

9.

היי!! חשוב לי להבהיר שוב משהו לפני שאתחיל. הפרק הזה *מאוד* קשה לקריאה; כשקראתי אותו בפעם הראשונה פשוט דילגתי עליו. ופה בתרגום התחלתי לתרגם וזה הרגיש פשוט יותר מידי, והפסקתי. אז תודה ל Ts_larry עם העזרה של התרגום פה.

הוא יכיל פירוט מאוד מדויק של התעללות ואונס ועלול לעורר טריגר גם אצל א.נשים שהנושא בדרך כלל לא מהווה דבר כזה עבורם.ן אני מבקשת באמת, מי שחושב.ת אפילו שהפרק הזה עלול לגרום לה.ו להרגיש לא בנוח שלא יקרא אותו אני אצור סיכום קטן שלו בתחילת הפרק הבא עבור אלו שרוצים לדלג עליו.

מהמקום בו יתחיל הפירוט אני אשים ~ ככה שעד שם מי שרוצה תוכל לקרוא.

אוהבת המון ותמיד כאן למי שצריך!!!!

לואי חושב שהאדם המתאים ביותר ללאהוב אותך, הוא לא מישהו שגורם לך להרגיש הכי מאושר, אלא מישהו שגורם לך להרגיש הכי גדול, הכי הרבה. הארי עושה את זה. גם כשהארי הופך לחד, וחותך אותו אותו בצורה פיגורטיבית כמו הזכוכית השבורה שהוא, לואי עדיין, ותמיד יהיה, מלא הערצה לכמה מהמם הארי נראה שאור פוגע בו, צבעי קשת מופצים סביב מפינותיו השבורות; ללואי אפילו לא אכפת היה אם היה מדמם למוות.)

כרגע הם שוכבים על צידם, אחד מול השני במיטתם; זהו בוקר שטוף שמש זהבהבה, 7:00 בבוקר, הסדין סבוך בין קרסוליהם, רגליהם סבוכות זו לזו; מקופלים וצמודים אחד לשני. השמיכה עדיין אבודה אי של על הרצפה, יחד עם ברק ערפול של כל מה שהם עשו.

עיניו של הארי מבריקות במן עדינות מסוימת, ברק משי בוהק מתלתלי השוקולד הכהים שלו, מטה עד רקותיו. עורו שזוף וחם, ולואי הולך לאיבוד בתווי פניו. ריס נופל על לחייו, ולואי חושב שזה הוא הנופל עבור הארי; כל יום מחדש.

מסיבה כלשהי, לואי חשב במוחו שהארי יתעורר בוכה אחרי מה שעשו, הוא דמיין אותו בוכה ומבועת; מפוחד. היה לו פחד קיומי, לא הגיוני מכך שהוא זה שיצטרך להזכיר להארי שהוא לא מארק, שהוא מעולם לא פגע בו ולעולם לא.

(הארי העיר את לואי באגודלו שהוברשה על עצמות לחייו, שפתיו היו פעורות מעט כשנשימותיו הרכות פגעו קלות בפניו של לואי - אין מילים.)

הם עדיין לא דיברו, הם רק בוהים. מביטים על גוף זה של זה כאילו זו הפעם הראשונה בה הם רואים זה את זה ערומים, וזה כאילו זה היום הראשון בחייהם, והכל חדש ומרגש, והם אפילו עוד לא נגעו אחד בשני.

זרועותיהם מתעטפות זו סביב זו בחיבה, אוחזות בדבר החשוב ביותר ביקום - ברגע זה - ריח של אופוריה מפוזר באוויר, אושר טהור.

"אני עדיין זוכר את מספר המדרגות לדירה שלו, אתה יודע?"

הוא חסר חיים, הדרך שזה הוא אומר את זה, בוהה ישירות בלואי, הוא כל כך מרוחק, כאילו יצא מהמיטה עליה הם שוכבים ומהחיים בהם חיים. דמעה מרה זולגת מעיניו של לואי, והוא נותן לה לרדת במורד לחייו, הוא חושב שזו הדרך הטובה ביותר להזכיר להארי שהוא עדיין בין החיים, בצורות העדינות ביותר.