All That You Are Is All I'll Ever Need | L.S

12.

לואי מסיים בסופו של דבר ממלא אינספור מועמדות עבודה, ללא שום סיבה, כי יום אחד הוא קיבל שיחה מנייל, שאמר לו להוריד את התחת שלו לפיצריה שבה הוא עובד. והדבר הבא שקורה, זה הוא, לבוש בסינר של הפיצירייה והכובע הקטן שלהם, עובד משמרות עם נייל. אז כן, לואי באמת אוהב את נייל, גם אם הוא אף פעם לא יאמר זאת בקול.

היום יום שישי הראשון שלו בעבודה, והוא זוכה לפתוח את החנות. ולמרות הצורך להגיע לשם שעתיים קודם לפני הפתיחה כדי לנקות את המקום, הוא חושב שימי שישי הם האהובים עליו בעבודה, כי הוא צריך לעבוד בהם רק עד 12:50.

עם זאת, השעה 1:00 והוא נושא איתו שני משולשי פיצה עם פפרוני ואננס, מקל קינמון אחד ומנה קטנה של תפוח אדמה מוקרם. אבל זה לא בשבילו, לא, הוא פשוט החליט באופן אקראי, תוך כדי גירוד. מסטיקים מתחתית השולחן ש- 'היי, אני לחלוטין צריך להביא להארי ארוחת צהריים.'

אז הוא עושה את זה, שזה חדש, בהחלט חדש, כי לואי אף פעם לא היה בספריה בה הארי עובד. לא בגלל שהוא שנא לקרוא או משהו, רק בגלל שהוא אוהב לקנות את הספרים שהוא קורא.

כשנכנס לספרייה הגדולה, הדבר הראשון שהכה בו לא היה ריח הספרים, אלא הצחוק הרועש של חבר שלו. וזה באמת נהדר, למרות שהוא ציפה לקצת יותר שקט, כי זאת ספרייה וכל זה, אבל לא, זה בהחלט הצחוק של הארי שהוא שומע.

הוא עובר בין הדלת הזזה החשמלית ונתקל במראהו של הארי, פיהו פעור לרווחה וראשו מוטה לאחור.

"אחת, שתיים, שלוש!"

לואי שומע קול נשי מוכר - ג'סי - ומביט, רואה אותה מחזיקה קערת ענבים, זורקת אחד ומנסה לקלוע לפיו של הארי, והוא פוגע באפיו.

"תעבדו קצת יותר טוב על המטרה שלכם שם," לואי צחקק, ופיו של הארי נסגר במידיות.

"לואי?"

"היי אהוב. אני מסיים מוקדם בימי שישי אז חשבתי להביא לך ארוחת צהריים."

הארי נראה כמעט לחוץ, כשלואי רכן מעל דלפק הספרייה בכדי לחבק אותו.

"לואי!" הוא שומע מיד אחר כך. ומסתובב לראות נערה מקסימה קופצת במקומה, מושיטה את זרועותיה לחיבוק גם כן.

"ג'סי!" לואי קורא באותה הנשימה, מחבק במהירות את הנערה שרק פגש. יש לה ריח של אפרסקים, ועיניים גדולות ויפות, חומות. ושפתיים מקסימות ושמנמנות.

"תסתובב, תסתובב. תן לי לראות מה יש לנו כאן."

לואי מסתובב בשביל הילדה, וכבר אוהב אותה, באופן מפתיע.

"וואו," היא אומרת, ומוציאה את הטלפון שלה, "אל תזוז. אני צריכה לצלם את זה."

אחרי שלואי שמע את צליל המצלמה, הוא הסתובב חזרה. "די מדהים, אני יודע," הוא מציין, סוטר לישבנו. לאחר מכן הוא הסתובב להארי, פניו היו ריקות והוא עדיין לא אמר דבר.