All That You Are Is All I'll Ever Need | L.S

5.

השתדלתי ממש להעלות את הפרק הבוקר, אני מקווה שהוא יהפוך את החזרה ללימודים החדשה לנחמדה יותר:)

אחרי קצת זה וזה, וקצת גילויים, לואי מקבל החזר בונוס מהאוניברסיטה. משהו בקשר לשינוי סדר השיעורים שלו ומלגה נוספת. הוא לא מתלונן, לא, אפילו לא על הטרחה הארוכה של שיחות הטלפון איתן נאלץ להתמודד.

לואי נמצא בחנות עכשיו,למעשה, נייל נגרר מאחוריו, מסתכל על כל מוצרי האיפור כאילו הם חפצים זרים.

"מייט, אתה לגמרי אבוד בשבילו, הא?" נייל אומר, אצבעותיו נגררות על אריזות המסקרה.

"למה אתה מתכוון? ותתאפס, אתה מתנהג כאילו מעולם לא ראית את השיט הזה." לואי פונה למעבר אחר, מתנשם, "אדיוט."

"לעולם לא היית עושה את זה בשביל אף אחד אחר, ראיתי את הדרך שבה היית עם ג'וש. זה אמיתי בשבילך, לא?"

לואי נושם נשימה איטית ברגע שהגיע ללקים, עיניו נודדות אחר כל הצבעים. ליבו קצת נצבט שמביט לאחור אל נייל עם גוש בגרונו, "כן, זה." הוא עוצר, "זה הדבר האמיתי מבחינתי."

הוא בוחר צבעים רכים, וחיוורים, כי אלה האהובים עליו על הארי. הוא אוהב את האופן שבו הם מתפוגגים ומתמזגים לתוך עורו, איך שהם רכים, בדיוק כמוהו. נייל מנסה להצטרף, לזרוק גוונים ירוקים, כתומים ולבנים, ולואי נוזף בו במכה בראש.

("אני נשבע שלא בחרתי אותם כי הם הצבעים של אירלנד. אני נשבע, מייט.")

"מה עם זה, לו?" לואי מביט לעבר המקום שאליו נייל הצביע. הוא מרים מארז מרובע וקומפקטי שחור, ועיניו פוזלות אליו.

"מה זה?"

"אני חושב שזה כמו הדבר סומק הזה?" נייל אומר בקול מבולבל, מביט על התמונה שעל האריזה, "כאילו, יש על זה לחיים של אישה, לחיים מוזרות אם יורשה לי להוסיף, אבל זה ורוד, הילד שלך אוהב ורוד, נכון?"

לואי מגלגל את עיניו, אבל הוא אינו יכול לעצור את החיוך המתפרש על ​​פניו. הוא צריך את נייל כרגע, וזה נחמד לדעת שנייל הוא, ותמיד יהיה, נייל.

"זרוק אותו פנימה," הוא מושיט את הסל ומצביע אל נייל לזרוק אותו.

(כשהם משלמים, לואי מעמיד פנים שהוא לא רואה את נייל מגניב קופסת שוקולד מאלטרס. אם כבר, מגיע לו.)

*******

"לו?"

"לו, בייב?"

לואי מרגיש יד מלטפת על לחיו, נשימה חמה מתנפנפת על פניו, והוא באיטיות מתעורר. עיניו נפקחות רק כדי לראות את עיניו הזוהרות של הארי מביטות בעיניו, פניו מתבלטות בחושך המקיף אותם.

"משהו לא בסדר?" לואי שואל בצרידות, קולו צורב מהשינה.

"לא, טוב - אני לא חושב. אני פשוט," הארי מחייך, "לא רציתי לחכות עד הבוקר כדי לשאול."