All That You Are Is All I'll Ever Need | L.S

lumière darling;

Lumière darling;

Strawberry milk 3;

Last chapter;

לואי תמיד חשב שזה על מציאת האדם ההוא שיכול להגיד לך שהוא אוהב אותך ויגרום לך להרגיש ששום דבר אחר לא היה נכון יותר מאשר זה.

זה לא.

(זה על מציאת האדם הזה שיכול לגרום לך להרגיש כמו בן אדם. זה על הקשר הבלתי מוסבר הזה בין הלב למוח והתחושה הזו שאתה חש כשעיניך פוגשות את עיניהם, והן מחייכות אליך.

זה תמיד קשור לעיניים. העיניים, אבל תמיד העיניים שלהם - כי הן לא נאבקות להבין שום דבר שאתה עושה, במקום זאת, הן כבר מבינות, לפעמים, אפילו בלי לדעת עדיין. זה להסתכל, זה בעיני של זה ופשוט לעשות את זה נכון. יש עדינות, ורוך; הם מרחפים בכל חילופי המבטים המתוקים. מבין כל חלופת מחשבות מבלי לדעת זאת בפועל, ולאחר מכן לקבל את כל מה שאחרי. זה היופי שבדבר.)

לואי וזאין סיימו בשנה הבאה את לימודיהם באוניברסיטה עם התארים השונים שלהם. זה הגיע מהר, סחף אותם מתחת לרגליהם. רגע אחד הם מקבלים החזרי סטודנטים מבזבזים את זה על דברים מגוחכים, רוכבים על הסקייטבורד שלהם ונהנים מהחברים שלהם, וברגע הבא הם יוצאים מהקמפוס בלי הרבה סיבה לחזור אי פעם. זה כמעט מרגיש כאילו הם סוף סוף מתפתחים ל"מבוגרים" רשמית; בלי עוד שיעורים, בלי יותר ספרי לימוד, ובלי עוד החזרי סטודנטים מפוארים. פאק.

טקס הסיום הוא בעיקר גלים של דמעות ונשיקות, אמהות והרבה יותר מדי ברכות. הם לכודים בתוך הגלימות והכובעים שלהם, וזאין כל כך ביישן וצנוע, מחייך אל משפחתו ואל ליאם שלו והמשפחה שלו. לואי לעומת זאת מפהק פיהוק מזויף, מגלגל את עיניו ומוציא את לשונו לעבר אחיותיו הקטנות למרות פניהם הזועפות של הארי וג'יי.

יש המון תמונות שצולמו, אחת האהובות על לואי עולה לו בעשרים. אבל עכשיו יש לו את התמונה היפה הזו של זאין בגלימה והכובע שלו, וליאם על ברכיו מתחתיה. הם סירבו לצלם את התמונה מול הוריהם, אבל לואי כבר מתכנן לפתח אותה, למסגר אותה ולשלוח אותה למשפחותיהם לחג המולד. ערך סנטימנטלי והכל.

(אם כי התמונה האהובה עליו באמת, לא תסולא בפז, היא בלתי צפויה.

זה היה בדיוק ​ כשהתעסק עם המצלמה של אמא שלו, מתלונן על כך שהוא מוכן כבר לצאת לארוחת ערב ולסיים את היום. אבל כל המשפחות עדיין פטפטו ופטפטו, עסוקים בלהיות עסוקים ולואי פשוט נראה כמו ילד בתחפושת טקס סיום.