It's just you & me

Chapter 4

פרק 4

הוא משך את חולצתי כלפי מעלה, מתנתק ממני רק לרגע כדי להעביר אותה מעל ראשי, וממשיך, מעביר את ידיו על גופי באיטיות, גורם לי לקמר את גבי ולהיאנח בשקט אל תוך הנשיקה; לאט לאט הוא עבר מפי אל צווארי, מלקק וקצת נושך בחיפוש אחר נקודה רגישה-
״תומאס אלווין!״ קולה של מארי הדהד בסלון, מיהרנו להתנתק; ובדיוק כשחולצתי החליטה להסתדר על חזי, נפתחה הדלת בתנופה, והיא נכנסה לחדר, עם שיילה אחריה.
הו אלוהים- האם השארנו את שיילה בחוץ עד עכשיו?
שניני התכווצנו במקומנו, מחכים לנורא מכל;

״ומה בדיוק עבר לך, לשניכם בראש? להשאיר אותה ככה בחוץ לילה שלם? נתתם לה לאכול בכלל? מה אם ה-״
היא נעצרה כשהבחינה ששנינו מבולגנים לגמרי, עם שפתיים נפוחות, ואני- טוב, חסר חולצה.
״אתם ישנתם היחד?״ היא סרקה אותנו בחשדנות.
הייתי לי תחושה שכשהיא אומרת ׳ישנתם׳ היא מתכוונת ליותר.
אני אמנם האדמתי, והייתי בדרכי למלמל משהו לא ברור; אך תומאס רק נשען לאחור בנונשלנטיות ״לא עשינו כלום, בסך הכל נכנס עכביש לחולצה של כפיר״
הסתכלתי עליו, שרוע לו כך על המיטה. הוא ידע לא פחות טוב ממני שהוא לא משכנע אף אחד; אבל אפשר להניח שאולי זה בכל זאת היה שווה ניסיון.

היא נאנחה במעט ייאוש ״לכו תסדרו את עצמכם, ארוחת בוקר תהיה מוכנה עוד כמה דקות״ החלפנו מבטים והנהנו, הולכים לסדר את עצמנו.
כשהגענו לדלת חדרו תומאס נעצר לפתע, והסתכל עליי לרגע במבט תוהה.
״מה?״ שאלתי במעט עצבנות

״תגיד, יש איזו סיבה מיוחדת שהלכת להתקלח היום בבוקר? בגלל שאני בבירור זוכר אותך אותך אומר ׳יותר ממקלחת אחת ביום זה בזבוז מים׳״

הסתכלתי עליו לרגע, נזהר לא להסמיק ״עברו יותר משנתיים מאז״ הזכרתי לו
״כן, אבל...״ הוא העיף מבט מהיר למכנסיים שלי, אך אני לא פספסתי את זה. דחפתי אותו קצת בכתפו והאדמתי, הוא חייך ״אז אני צודק״ קבע
״המצב אצלך לא הרבה יותר טוב״ הזכרתי, מעיף גם אני מבט קצר לשם. בשלב הזה הוא פשוט דילג ממני בנונשלנטיות.
גלגלתי את עיניי ״אידיוט״ לחשתי בחיוך קטן.
-
״תומאס״ זעקתי, עומד מול המראה במקלחת, רגע לפני שהתכוונתי לצאת משם. לא עברו כמה שניות לפני שהגיע.
״מה קרה?״ הוא נראה לחוץ.
״אתה- אני- זה-״ מלמלתי בחוסר ריכוז, עיניי פעורות, הורדתי מעט את הקפוצ׳ון מצווארי כדי שיבין.
הוא הבין. וגיחך. כה טיפוסי.
״זה יעבור״ אמר בהינף יד, אבל מאחר שנראתי כלכך לחוץ, הוסיף- ״ובכל מקרה; אף אחד לא ישים לב לזה, זה לא כאילו יש לנו בית ספר בחודשיים הקרובים״ הוא משך בכתפיו.
נשכתי את שפתי, -לדעתי זה נראה די בולט, אדום כמעט כהה על עורי הבהיר- אך הנהנתי; הוא צודק, כמובן.
״אה, שכחתי להגיד לך- אנחנו הולכים לים היום. אתה ממש צריך להשתזף״
כמעט נחנקתי ״לים?!״ זעקתי
״כן״ אמר בחוסר הבנה ״אתה גולש כבר יותר זמן משאני יכול לזכור, מה כלכך מלחיץ אותך?״
נשמתי עמוק, ובניגוד לרצוני מבטי נדד לרגע לשרוול הקפוצ׳ון שלי; תומאס לא פספס את זה.

הוא קיפל את השרוול, העביר את ידו בעדינות יוצאת מן הכלל על צלקותיי, ונישק אותן. אחת-אחת. ״אתה מושלם כפי שאתה, כפיר. לעולם אל תטיל בזה ספק. ותחליף לחולצה קצרה. חום אימים עכשיו״ ובזאת הוא יצא מחדר המקלחת, משאיר אותי עם חיוך קטן וטיפשי על פניי.
אני אוהב אותך
****
אני לא יודעת מה אני חושבת על הפרק הזה