It's just you & me

Chapter 7

פרק 7

הטלפון שלי סוף כל סוף חזר מתיקון, אמו של תומאס הלכה לאסוף אותו מסניף הדואר; לא היה לי ברור איך ידעה שהגיע, אבל לא התלוננתי.

בכל מקרה- זו הייתה שעת בוקר, ישבתי על מיטת חדר האורחים בביתו של תומאס - שכבר הפכה למיטתי - הטלפון מוחזק היטב בין ידי, ובהיתי באיש קשר אחד; ״ריילי״.
בת הזוג שלי.
היא הייתה בת זוגתו של תומאס, ואני קינאתי; בגדתי בו איתה.
מאז נשארנו ביחד, כמעט שנתיים, ועדין לא שכבנו, אבל אני יודע שהיא כבר חסרת סבלנות ומאוד רוצה שזה יקרה בקרוב; וכל רגע בסביבתה מעיק על ליבי, אני כבר הרבה מאוד זמן רק רוצה לחתוך את זה.
מתחילת הקיץ היא בחופשה בפריז עם משפחתה, ותחזור רק בשבוע האחרון של החופש; אני מתלבט האם להפרד ממנה עכשיו, כאשר היא בחופשה, ולגמור עם זה בשיחת טלפון אחת, או לחכות שתחזור ולעשות זאת בביתה כמו אדם מתורבת.

הבעיה היא שהיא יודעת שהטלפון אמור לחזור מתיקון בקרוב מאוד, ככה שאם לא אתקשר אליה בזמן הקרוב היא תחשוד; אבל מהרגע שאתקשר אצטרך לדבר איתה על בסיס יום יומי לפחות, בשיחות פייסטיים, והיא מיד תזהה שאני בביתו של תומאס ותשאל מה לעזאזל קרה; היא לא ממעריציו מאז שהתחלנו לצאת.

גבותיי התכווצו כלכך עד שכבר היו כמעט מחוברות, ושפתיי קפוצות עד כדי כך שהחלו לאבד מצבען.
התרוממתי מהמיטה והחלתי להסתובב סחור וסחור בחדר, חסר עונים לחלוטין.
לא רציתי לערב בזה את תומאס; זה ענייני בלבד, ואני גם מפחד שהיא קוו אדום מצדו.

אם אבחר להפרד ממנה פנים מול פנים אצטרך עד אז לדבר איתה רק כשאני בחוץ, אולי אגיד שרבתי עם משפחתי ובגלל זה אני מעדיף לבלות באוויר הפתוח? או שאז תדרוש הסבר ותבקש לדבר עם הוריי? העברתי יד בשיערי.

אני כזה אידיוט. מה עשיתי?
כל מה שאני יודע לעשות זה לאמלל ולפגוע.
בטח ההורים שלי כלכך מאוכזבים ממני עכשיו, כשברחתי מחובותי, ובצדק.
כל חיי הם היו שם ודאגו לי, אז מה אם היו קצת קשוחים לפעמים, זו המשמעות של להיות הורה, נכון?

ריילי היא כזה אדם טוב, ואני רק ניצלתי את זה בגלל הקנאה הדפוקה שלי.
ותומאס. תומאס. איך גררתי אותו לזה?
״אתה מושלם כפי שאתה כפיר, לעולם אל תטיל בזה ספק״
צמרמורת עברה בגבי בעוד מילותיו של תומאס מלפני ימים בודדים חזרו להתנגן בראשי.
כן, בטח.
צחוק מריר עלה בגרוני, אך עצרתי בעדו מלצאת.
איזה מושלם ואיזה נעליים.
הוא אמר זאת רק כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר, בגלל שהוא מרחם עליי.
אני בטוח בכך.
איזו סיבה אחרת יש לו? זה לא כאילו הוא מאמין במילים האלו. אף אחד לא. אני חולה נפש שלא יודע להעריך שום דבר.
״כפוי טובה״ כך אמי נהגה לומר; טוב, היא צודקת.
לפני שהבנתי מה אני עושה כבר הנחתי את הטלפון בצד, והתקדמתי לעבר חדר השירותים.
חשבתי שזה אולי ידרוש קצת יותר מאמץ, אבל ממש שם, על הכיור, שכבה חפיסה פתוחה של סכיני גילוח.
הרמתי אחד מהם ביד יציבה, ומבלי לסרוק קודם את המקום, פשוט העברתי אותו על זרועי.
נשכתי את שפתי,
עשרה ימים.
זה הכל. עשרה ימים מבלי לפגוע בעצמי. והנה אני נשבר. אני כזה דפוק. אני לא יכול לעשות שום דבר כמו שצריך. לעולם יהיה טוב יותר בלעדיי.
בתנועה אוטומטית, בתור ניחום, תוצאה של מחשובתיי, הסכין עבר על זרועי פעם נוספת. כל ידי כבר פעמה מכאב. דם זלג על עורי, וזה היה מראה שונה מעט מהרגיל, מפני שהייתי שזוף יותר.
איך העזתי לצאת ככה? להנות? אחרי כל מה שעשיתי.
לא מגיע לי לצאת. לא מגיע לי להינות.
לא מגיע לי לחיות.
אני שומע את צליל שמי ברחבי הבית, אבל בטוח שאני מדמיין, ורק ממשיך במעשיי, לא מסוגל לשלוט בעצמי.
אני  ממשיך ומוסיף עוד ועוד פצעים שיהפכו לצלקות, כאשר  קולות נוראיים שכבר מזמן התבלבלו בין מציאות לדמיון ממלאים את ראשי.
ידית חדר השירותים זזה, אך אני בקושי שם לב; ולא מייחס משמעות לדבר.
״כפיר!״ אני מזהה את קולו של תומאס, אבל כבר יותר מדי מטושטש בשלב הזה.
צליל פריצת המנעול בקושי נשמע באוזני, וכעבור רגע תומאס עמד בכניסה לחדר, בעוד אני מחזיק את הסכין מילימטרים ספורים מידי המדממת.
הייתי מטושטש מכדי להבין מה בדיוק קורה- אבל לאחר שנייה בודדת הסכין כבר היה מחוץ להישג ידי, ונייר טואלט רטוב עבר על ידי בעדינות שיכולה להיות מופקת רק מאדם אחד בעולם. ״תומאס״ קולי נשמע צרוד ושבור לפתע,
ונצמדתי לחזיו בעיניים עצומות בגלל דמעות שאני נאבק נעצור.
הוא ליטף את שיערי בידו הפנויה, ונשק לראשי.

הרמתי אליו את מבטי, ולמרות כל הריבים שעברנו, אני לא חושב שאי פעם ראיתי את עיניו עצובות כלכך, זה גרם לליבי להתכווץ.
פתחתי את פי כדי לומר משהו, להתנצל, אך הוא העביר את ידו משיערי אל שפתיי. ״אל תתנצל, כפיר. אני סולח לך״
דמעה אחת ירדה מעיניי למרות הכל, ונצמדתי לחזיו פעם נוספת, ראשי מושען על כתפו.

אני לא יודע כמה זמן נשארנו כך, ולא היה לי אכפת. בשלב מסוים מחשבה אחת חצתה את ליבי ומאז לא עזבה.
אני אוהב אותך.
-
אני יודעת שהפרק הזה קצר, אבל אני די מחבבת אותו🌧
ודי בדיליי- אבל תודה לכם (!!!) על יותר מ500 צפיות💖 אני לא יודעת עד כמה זה נחשב הרבה או מעט, אבל בכל מקרה- אני ממש מעריכה את זה💖