It's just you & me

Chapter 6

פרק 6

התעוררתי, עיניי נפקחו באיטיות.

הלילה כבר נרדמתי לבדי, תומאס בחדרו הצמוד. כשראיתי שעדין חשוך בחוץ התהפכתי לצד השני, בנסיון לחזור לישון- אך כמובן שזה לא עבד.

לאחר עוד כמה דקות של ניסיונות חוזרים וכושלים; קמתי מהמיטה. פניתי לארון הבגדים, וסרקתי את עצמי במראה;
הייתי שזוף לגמרי, דבר שלא קרה כבר שנתיים, והופתעתי לגלות כמה זה השפיע על המראה שלי.

שיערי השחור והחלק היה מבולגן מעט מהלילה, עיניי הכחולות כקטיפה נצצו במראה, ושפתיי האדמדמות יבשות מבדרך כלל.
מידתו של תומאס קצת גדולה משלי- ולכן נראתי מוזנח מעט בבגדיו, שנזרקו על גופי; אך לא היה לי אכפת, הם היו נוחים בהרבה מהחליפות שאבי נוהג להכריח אותי ללבוש בעת יציאתי מהבית.

העברתי מבט חטוף בשעון, וגיליתי שהשעה מעט אחריי ארבע לפנות בוקר.
נאנחתי בייאוש; וירדתי למטבח במהירות, מכין קפה חם.

בעודי לוקח לגימות קטנות מהמשקה הרותח; ניסיתי לסדר בראשי את שלושת הימים האחרונים;
סכין, בית חולים, תומאס, נשיקה, אמא של תומאס, מעבר דירה, תומאס, תומאס מעליי על הספה, ים, בגד ים, תומאס.
ללא ספק- ימים לא צפויים.
כבר כמעט סיימתי את כוס הקפה שלי - והתכוונתי לרדת למרתף לסיור קטן - אך לפתע צעדים נשמעו במדרגות; ושניות לאחר מכן תומאס הופיע במטבח, קופא לרגע כשראה אותי; ״מה- מה אתה עושה פה?״
מצמצתי ״שותה קפה״ אמרתי בסתמיות- וטפחתי על הכוס בידי.
הוא גיחך, יוצא מההקפאה ״ולמה הגעת לפה מלכתחילה, בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר?״ דייק את השאלה
״התעוררתי, ולא הצלחתי לחזור לישון, אז באתי לפה״ השבתי בחיוך קטן.
הוא עבר אותי; בדרכו אל הקומקום, והרתיח מים- כנראה בשביל תה.
״למה שתשתה קפה בשעה כזו? עכשיו בטוח לא תצליח לחזור לישון״ אמר, מתיר את מבטו מהקומקום רק לרגע כדי להעיף בי מבט מהיר; משכתי בכתפיי. ״אני אוהב קפה״

הקומקום הפך כחול, ותומאס הרים אותו ממעמדו, ומזג מתוכנו לספל שהכין מראש; בעל ציור של פו הדב.
״גם אני אוהב קפה״ אמר, תוך שבחר תיון סגול מהארון, וקרע את אריזתו בידיו בעדינות, שולף את התיון מחוטו ומכניסו לתה; ״אבל לא בארבע לפנות בוקר״ המשיך; והוציא כפית מהמגירה, מכניס אותה לספל; שאותו הרים מידיתו הקטנה והצהובה, והתיישב לידי אל האי הלבן בעל השיש הכחול ״ולא כשאני רוצה לישון״ סיים, והוציא את הכפית מהתה, נושף עליה בעדינות, ושותה.
התעלמתי מדבריו לגמרי. ״אתה לא מוסיף לזה כפית דבש, או סוכר?״ שאלתי, מוטרד. ״רק לפעמים. אתה מוסיף סוכר לקפה באופן קבוע?״
צחקתי על הניסוח ״כן״ שתיתי לגימה אחרונה; הולך לכיור כדי להניח את הספל, ומתיישב בחזרה- הפעם על האי, ממש מעל תומאס.

סרקתי אותו; מעט עייף, רפויי, פיג׳מתו נפולה על גופו באלגנטיות, הניצוץ בעיניו קצת דעוך, אך ללא ספק עדין שם.
הוא לגם מהתה, ובעודו בולע שפתיו נרטבו מעט, וגרונו בלט.
האם זה חוקי להיות כלכך מושך?

משהו ברוגע והאדישות שלו גרם לו להיראות חמוד להפליא. זו הייתה כמו הזמנה עבורי לסרוק אותו. שיערו היה מבולגן, עורו נראה קצת חיוור בשל המחסור באור, הוא היה עייף. רציתי לנשק אותו.

בטח יהיה לו טעם של תה פירות יער.

״לא יושבים על השיש, זה חוק בסיסי מאוד. לא אמרו לך את זה?״ הוא נזף, אך לא נראה מוטרד במיוחד;
נהפוכו, למעשה.
התכופפתי אליו כשצל של חיוך על פניי.
״ומה אם מתחשק לי לשבור איזה חוק?״ לחשתי באוזנו, והוא בלע את רוקו, הרגשתי בצמרמורת שעברה בו כאשר שיחקתי עם שיערו המתולתל בידי, וזה גרם לחיוכי לגדול.
לאחר היסוס קל הוא נעמד, עוזב את התה, והתייצב בין רגליי, שולח אליי את ידיו.
חיככתי את אפי בפניו בעדינות, ונישקתי אותו בפיו, תחילה נשיקות קטנות, חמות, ולאט לאט מעמיק אותן- עד שהחליט הוא לקחת את המושכות לידיו, אך לא נתתי לזה להמשך הרבה; והתנתקתי ממנו באיטיות, מנשק את לחיו, ואז את סנטרו, עד שלאט הגעתי לצווארו, הוא הטה את ראשו לאחור, ונשכתי אותו קלות. המשכתי לנשק אותו, יורד למטה במורד הצוואר- וכאשר הגעתי לשקע בין צווארו לכתפו, שהתברר כנקודה רגישה, נעשיתי קצת יותר אגרסיבי. ובעוד שהוא מדי פעם נאנח בשקט — מה שנתן לי דרייב לא יאמן להמשיך — גוש פרוותי התחכך בינינו;
גורם לתומאס למעוד, ולי לרדת מהשיש.

נאנחתי ״שלום לך, שיילה״ ורכנתי ללטף אותה
תומאס מעליי צחק, והלך לסלון ״בוא, לדעתי משדרים עכשיו מרתון ׳הנוקמים׳ בערוץ 2״ התרוממתי, שיילה נגררת אחרי בשמחה, ועליתי לצידו על הספה. הוא כיסה את שנינו בשמיכת הצמר הלבנה - שתמיד הייתה מקופלת לה בצד הספה - ושיילה עלתה בעקבותיי, מתחפרת גם היא מתחת לשמיכה.
***
קצת חסר פואנטה, הפרק הבא👩‍❤️‍💋‍👩