רצתי,דחפתי את הרגליים שלי במהירות ופשוט רצתי.
המסדרונות היו ארוכות ובכל מסדרון היה לי אתגר אבל הייתי צריכה לראות את אמא שלי.
יכולתי לצעוק ולדחוף את כולם אבל לא עשיתי זאת אבל כן המשכתי לרוץ.
התקשתי לנשום שרצתי במהירות אבל לא נתתי לעצמי לעצור.
הייתי חייבת. חייבת למצוא אותה לפני שזה יהיה מאוחר מידי.
הרגשתי חלשה ועייפה,הייתי לגמרי אדומה וכל מה שרציתי זה למצוא את אמא שלי.
התחלתי לצעוק בשאלה אליהם איפה אמא שלי לאנשים רנדומליים,כולם נבהלו ממני וחלקם אפילו צעקו עלי לשתוק.
״לא!״ צעקתי עליהם בכוח בחזרה,״אני לא אשתוק.״ הצהרתי לבן אדם ההוא.
הוא הסתכל עלי ואז הוריד את המסכה שלו,בהתחלה נרתעתי ואז הוא חייך.
זה היה בראד. ״הצלחתי.״ הוא המשיך לחייך ואמר בקול רם.
~
ניערתי את ראשי ונשמתי במהירות,נשמתי את החמצן.
זה היה רק הזייה קטנה,חלום.
נשמתי לרווחה.
הסתכלתי מסביבי מול החדר של אמא שלי כשלידי גם מייקל ודן.
אבל מיד כשסובבתי את מבטי,מצאתי את עצמי נועצת את המבט שלי אל בן אדם מאוד מוכר.
אבא שלי.
נזכרתי על אתמול. שאבא השיכור שלי צילצל אלי ואני ביקשתי מאמא שלי לטפל בה.
קמתי במהירות והתאפקתי לא לעשות משהו רע אבל כעסתי נורא שהתקדמתי אל אבא שלי,תפסתי בחולצתו וכתוצאה מכך הוא נבהל.
״מה עשית לה? מה?״ צעקתי עליו בכוח,משכתי לו בצאוורון שלו כך שזה כמעט חנק אותו.
שמעתי את הצעקות והצעדים של מייקל ודן,הם הפרידו בנינו אבל עדיין לא הייתי מוכנה להירגע.
״אתה עובד איתו,כן אבא? זה מה שקורה?״ שאלתי בגיחוך,״בעצם אתה לא אבא שלי,אתה השטן.״ מיד אמרתי ללא מחשבה. המחשבה היחידה שהייתה תקועה לי במוח היה הידיעה שאמא שלי גוססת.
כשמייקל ליווה אותי לכסאות,התיישבתי בשקט וגם נרגעתי בסופו של דבר אבל הכעס על אבא שלי לא נרפה. שנאתי אותו אבל פי כפול בגלל מה שקרה.
YOU ARE READING
Gravity - Z.M
Fanfictionאנאבל ליאנר אוורנסון היא נערה כמו כל נערה אחרת. אנאבל היא בחורה בדרך כלל שקטה ובודדה ובתיכון שלה היא תמיד לבד והיא מסתדרת עם זה טוב מאוד כי לאף אחד לא אכפת. אבל כשאמא שלה מתחתנת עם החבר שלה דן היא עוברת לעיר אחרת ובית חדש. את אח שלה החורג מייק...
