אני קמה אחרי לילה שהתהפכתי מצד לצד כל חמש דקות.
לא הצלחתי להירדם כמו שצריך כי חשבתי אם לבוא לפגישה או לא, בעיקרון לא הייתי באה בגלל כל מה שקרה אבל אני רוצה לדעת. אני רוצה לומר לו כמה קשה זה היה ורציתי לומר לו שבכל זאת אני מצליחה.
אני מגדלת ילדה מהממת, חכמה וטובת לב בלי דמות האב, בלי מישהו שיעזור לי בזה.
אני רוצה להסתכל עליו ולשאול אותו, ״איך זה היה לברוח מהכל?״
אני רוצה לשאול,״למה נטשת אותי?״ אני רוצה לחייך ולומר לו, ״תקפוץ לי, אתה. אני הצלחתי.״
המחשבות שלי נודדות עוד יותר רחוק אבל אני חוזרת למציאות כשהשעון מעורר מצלצל בשבע בבוקר.
זה הזמן.
אני מותחת את ידי למעלה ואני יוצאת מהמיטה, מתקדמת אל המראה בחדר וסורקת את השיער שלי מעט. לא לוקח לו הרבה זמן לקבל צורה מאורגנת ואני מיד מרוצה.
אני יוצאת מהחדר ונכנסת לחדר הממול, החדר של אנג׳ל.
היא בתוך המיטה הקטנה שלה ועדיין ישנה. היא הייתה עייפה מאוד שחזרנו הביתה ואני תוהה אם בכלל היא תצליח להתעורר.
אני ניגשת אליה באיטיות ומוציאה את השמיכה ממנה, ״בוקר טוב, מתוקה.״ אני אומרת בלחש אבל מספיק בקול רם שתשמע, ״בוקר עכשיו...יש גן.״ אני אומרת לה בחיוך, שמחתי לראות אותה כל כך שלווה ויפייפיה.
היא פותחת בעדינות את העיניים וחייכה חצי חיוך קטן כשהבחינה בי. ״אני עייפה.״ הדבר הראשון שהיא אמרה ואז התהפכה לצד השני.
״לא לא,״ היא מיהרה לומר ואני מתחילה לדגדג אותה, ״אני לא עוצרת עד שאת קמה!״ אני מבהירה לה וממשיכה לדגדג אותה.
היא צוחקת ומנסה לדבר תוך כדי הדיגדוגים, ״מ..ספיק, אנ..י לא יכולה.״
אני עוצרת אותה ומושכת אותה לחיבוק. ״את רעבה?״ אני שואלת אותה ועוזרת לה לצאת מהמיטה.
היא מחייכת ומהנהנת. ״כן!״ היא אומרת וקופצת בדרך למטבח. ״דגנים.״ היא מיד אומרת ואני מהנהנת בראשי להסכמה.
אני מכינה דגנים עם חלב ומגישה לה במהירות.
אני ממהרת לארגן אותה תוך כדי שהיא אוכל ובסופו של דבר, היא מוכנה עם התיק על הגב עם הבגדים ליום.
״אית׳ן בא היום, נכון?״ היא שואלת ואני מהנהנת כשאנחנו יוצאות מהדירה.
הגן לא רחוק, עשר דקות הליכה ולפעמים פחות אז אני מצליחה להכניס אותה בזמן, אני נפרדת ממנה לשלום ואז חוזרת שוב לדירה.
המחשבות שלי היו תקועות אם ללכת לפגישה עם זאיין, ללכת לדבר איתו...
השעה הראתה שהשעה שמונה וחצי וידעתי שעליי להתחיל, התחלתי להרגיש לחץ ואז החלטתי שאני צריכה ללכת.
YOU ARE READING
Gravity - Z.M
Fanficאנאבל ליאנר אוורנסון היא נערה כמו כל נערה אחרת. אנאבל היא בחורה בדרך כלל שקטה ובודדה ובתיכון שלה היא תמיד לבד והיא מסתדרת עם זה טוב מאוד כי לאף אחד לא אכפת. אבל כשאמא שלה מתחתנת עם החבר שלה דן היא עוברת לעיר אחרת ובית חדש. את אח שלה החורג מייק...
