פרק 32 - הגורל

2.9K 233 28
                                    

הולכת,לא יודעת לאן. העולם כל כך שתק כי הוא ריק מאנשים,

אני פונה שמאלה ונתקעלת בכלב קטן אבל אז כשאני לוקחת אותו אל ידי הוא פשוט משתעל ומת על המקום. 

אני נתרתעת אחורה ואני מסתובבת,סוקרת איפה שאני והכל כל כך ריק.

שקט. אני בודדה. 

סגרתי את הספר הזה וזרקתי אותו לתיק. לא הייתי צריכה לקרוא ספר עצוב שאני באבל כי זה רק גורם לי להיות יותר עצובה.

״אנחנו פה,גברת.״ אמר הנהג בקול רם,הרמתי את ראשי ושילמתי לו,יצאתי מהמונית והבחנתי בהארי שהתיישב על המדרגה מחוץ לדלת הבית שלי.

הופתעתי לראות אותו,עמדתי לקרוא לו אבל אז נזכרתי שאני נראית נורא אחרי שבכיתי הרבה שם.

הארי שם לב אלי כשהוא הרים את ראשו מהנייד שלו,הוא קפץ והתקדם אלי בהליכה מהירה.

״הכל טוב?״ הוא שאל.

הנדתי בראשי וחיבקתי אותו באותו זמן. ״הארי..היא מתה.״ סיפרתי בלחש,״ראיתי אותה,היא הייתה כל כך לבנה והיד שלה הייתה קרה.״ התחלתי לספר בגמגום.

הרגשתי שהעיניים שלי בוערות

״ו..איך את מרגישה?״ הוא שאל בטון נמוך,אכפתי ומאוד מפתיע מצידו. 

בכללי,זה היה מוזר. דווקא הארי. ועוד מדובר בצד אחר שלו,צד טוב ואוהב? האמת היא..שבזמן האחרון אני מרגישה ככה אבל זה טוב לי כי אני רוצה להיות בקשר טוב עם חברים. 

הארי התקדם צעד אחורה כשנייד שלו התחיל לצלצל,הוא לקח את הנייד מהכיס האחורי שלו וענה בלחיצה. ״הלו?״ קולו הרגיל נשמע שוב.

שניות אחר כך,הוא מסתכל עלי כשעיניו התרחבו והוא בשנייה אחר כך לוחץ על רמקול. ״תשמעי.״ הוא לחש.

״אני יודע טוב מאוד שאתה איתה,תעביר לי אותה.״ קולו המזלזל של בראד נשמע והזעם הגיע לי לורידים.

הארי סימן לי בתנועת השפתיים שזה בראד,הנהנתי בראשי תוך כדי שהארי העביר לי את הנייד שלו. 

לקחתי ממנו את הנייד והתחלתי לדבר. ״למה עשית לי את זה? למה? זבל!״ צעקתי עליו.

״זה לא הייתי אני,אנאבל.״ בראד טען ולא הוסיף דבר אבל אותי זה לא ממש עיניין כי זה היה ברור שהוא הבן אדם.

Gravity - Z.MWhere stories live. Discover now